פסק-דין בתיק ע.פ. 348/05

ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:

1. המערער וקרובו (הנאשם מס' 1 - אגבריה נזמי מוסטפא, להלן - מוסטפא) הואשמו בבית משפט השלום בחדרה בעבירות בניה שהתייחסו לבנין שנבנה בכפר קרע בשטח של כ - 525 מ"ר (שאח"כ הורחב לשטח של 2000 מ"ר).

באישום הראשון של כתב האישום המתוקן מפורט כי בת"פ 5285/99 של בית משפט השלום בחדרה הורשע מוסטפא בבניית הבנין שלא כדין והצטווה בגזר הדין מיום 15.7.01, להרוס את המבנה עד ליום 15.1.03. ביום 7.11.02 התברר כי הוא לא הרס את המבנה אשר אף הורחב לשטח של 2000 מ"ר. על כך הואשם מוסטפא באי קיום צווים של בית המשפט - עבירה לפי סעיפים 210 ו - 221 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק), וסעיפי חלק א' פרקים ד' ו - ה' לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

באישום השני פורט כי מאז ההרשעה האמורה ועד למועד הגשת כתב האישום הנוכחי (9.8.03) משתמש המערער יחד עם אחרים בחלקה ובמבנה לצורכי מסחר, ללא היתר. על כך יוחסה למערער עבירה של שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה של החוק ובסטיה מתכנית - עבירות לפי סעיפים 145, 156(א), 204(א) ו - (ג), 205, 208, 219, 218 ו - 221 לחוק וכן סעיפי חלק א' פרקים ד' ו - ה' לחוק העונשין.

2. לאחר שהמערער ומוסטפא הורשעו לפי הודייתם במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, שמע כב' השופט מסארווה את הטיעונים לעונש. באשר למערער, טען התובע כי "מדובר בשימוש עסקי למבנה שאמור להיהרס. מבקש להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס כספי ולחייבו לחתום על התחייבות כספית בקנס גבוה". הסניגור הסביר כי המערער אכן השתמש תקופה מסויימת במבנה אך מזה מספר חודשים הוא לא משתמש בו ואין הוא בעליו. הוא במצוקה כספית ובנסיבות אלה ביקש הסניגור שהקנס יהא נמוך וכן ביקש להתחשב "בעובדה ש(המערער) לא משתמש במבנה מזה 9 חודשים".

ביום 9.3.05 ניתן גזר הדין ועל המערער הוטל מאסר על תנאי של 4 חודשים; נגזר עליו קנס בסך 10,000 ש"ח והוא חוייב לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח.

גזר הדין לא כלל צו הריסה או צו איסור שימוש. מיד עם מתן גזר הדין, פנה בא כח המשיבה לבית המשפט קמא וציין כי התברר שלאחר הדיון הקודם מתבצע במבנה שימוש נרחב למטרת מכללה פרטית. הדבר לא היה ידוע לו, כך אמר, ולא צויין על ידי בא כח הנאשמים אשר אמר בשעתו שאין שימוש במבנה. הוא ציין כי בית המשפט עדיין לא קם מכסאו וביקש להוסיף לגזר הדין "איסור שימוש מיידי לכל מטרה שהיא במבנה שאין עליה היתר כמובן".

לכך התנגד הסניגור. הוא ציין שהדבר לא התבקש במעמד הטיעונים לעונש. לדעתו אין זה הוגן להוסיף טענה זו כעת ולנסות לתקן "בדלת האחורית" מה שלא נעשה בעת הטיעונים לעונש.

כב' השופט מסארווה הסתמך על ההוראה שבסעיף 205(4) לחוק. הוא הגיע למסקנה כי הוא מוסמך לנקוט אמצעים נוספים כאמור בסעיף 205 לחוק והוציא צו שלפיו נאסר על המערער "או מי מטעמו, לעשות במבנה נשוא כתב האישום כל שימוש מסחרי, עסקי, מגורים או אחר, או שאינם תואמים את יעודם של המקרקעין, וזאת עד למתן היתר כדין, או עד למתן החלטה אחרת".

הערעור נסב על צו איסור השימוש הנ"ל.

3. הערעור נסב על שני נושאים: האחד, האם הערכאה הראשונה היתה מוסמכת ליתן את צו איסור השימוש אחרי שכבר חתמה ושימעה קודם לכן את גזר הדין. השני, האם היה זה מוצדק ואפשרי במקרה הנוכחי ליתן את הצו האמור.

4. הוראות הדין השייכות לעניננו הן סעיפים 204 עד 206 לחוק, האומרות כדלקמן:

"204. עונשין

(א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ב) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו - מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 13 (להלן - חוק העונשין), לכל יום שבו נמשכת העבירה". לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו קנס מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ד) המשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז', או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, דינו - מאסר שנה.

205. אמצעים נוספים

הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין -