פסק דין בתיק ע 92/04

          ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט חיל-אויר שניתן בתיק ח"א/326/04 (סא"ל משה ינון - סגן נשיא) בתאריך 06/08/04. הערעור (חומרת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

המערער, סמל אייל דוד, הנמנה עם כוחות המילואים, הורשע על-פי הודאתו בבית הדין המחוזי, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. זאת, על-דבר היעדר מן השרות לתקופה המונה 387 ימים. בחרגו מהסדר הטיעון הטיל בית הדין המחוזי על המערער שלושים ימי מאסר בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. במסגרת הערעור עותרת ההגנה להעמדת עונש המאסר בפועל על עשרים (20) יום, כעתירת הצדדים לפני הערכאה קמא; והתביעה מצטרפת לעמדה זו.

בפני בית הדין המחוזי הוצגה המצוקה בה היה נתון המערער תקופה ממושכת, שעה שפרק זמן רב היה מובטל וניסיונו החוזר ונשנה להשתלב במעגל העבודה, לא עלה יפה.  רק לאחרונה עלה בידי המערער לעלות על מסלול של עבודה מסודרת, והכבדת הדין, כך נטען, עלולה לגדוע את מקור פרנסתו כמי שעובד כגורם עצמאי עבור חברת הסעות. בהצטרף היבט זה לכך, שזו עמידתו הראשונה של המערער לדין בפני ערכאה שיפוטית, עתרו הצדדים בפני הערכאה קמא לכיבוד הסדר הטיעון.

בית הדין קמא ראה בהיעדרויות החוזרות ונשנות, מאז החל המערער נמנה עם כוחות המילואים, כאינדיקציה לכך שהמערער "החליט, למעשה, שלא לבצע שירות זה". בית הדין סבר, אפוא, שיש להטיל על המערער עונש כבד. עם זאת, לאור הלכת פלוני (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1) 577, 607), קבע כי "לא אטיל על הנאשם את העונש הראוי לדעתי, אלא עונש שהיה ראוי להציע אותו במסגרת הסדר טיעון".

בערעורה שטחה בפנינו ההגנה את מכלול הטעמים, שעמדו ברקע הסדר הטיעון, וביקשה להפנות לכך, שבנסיבות העניין, בעיקר לאור משך ההיעדרות, כפסע היה להעמדתו של המערער לדין בהליך משמעתי בלבד. לכך נפקות לא מבוטלת, על רקע הרישום הפלילי הנלווה להרשעה. עוד נטען, כי מעתה ואילך יקפיד המערער לבצע כנדרש את שרות המילואים. מכל מקום, סבורה ההגנה, כי עניינו של המערער אינו מצדיק סטייה מהכלל הנקוט בדבר כיבוד הסדרי טיעון. התביעה הצבאית הראשית מסכימה לקבלת הערעור.

לאחר בחינת הדברים מצאנו  לקבל הערעור.

אכן, עונש המאסר בפועל, שהוצג במסגרת הסדר הטיעון, נוטה לכף קולא. ברם, על רקע מכלול הנתונים והשיקולים שהוצגו לפנינו, אין לומר, כי יש בו חריגה משמעותית מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבות בית הדין בהסדר הטיעון. בענייננו אין המדובר במי שעשה לביתו, ובד בבד בחר להימנע מלקיים את חובת שירות המילואים. המדובר במי שחייו היו נתונים בסבך. עם עלייתו על מסלול של השתלבות בחברה, התחייב המערער, כי מעתה ואילך ישרת כהלכה. התחייבות זו באה באורח מפורש בפנינו במסמך בכתב-ידו של המערער, בו ציין כי הינו מתחייב לבצע את שירות המילואים כנדרש, על הצד הטוב ביותר. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי ראוי לכבד את הסדר הטיעון, אשר כלל מרכיב של מאסר בפועל, מאסר מותנה הצופה פני עתיד, ושלילת הדרגה הפיקודית.

נזכיר, כי ככלל, ראוי לכבד הסדרי טיעון. כפי שבואר בפסק דינו המנחה של בית המשפט העליון בפרשת   פלוני:

"...הסדר טיעון - באשר הוא - אינו רק שיקול אחד ככל יתר השיקולים העומדים בפני בית-המשפט הגוזר את העונש. הסדר הטיעון, כשהוא לעצמו, הוא שיקול מרכזי בגזירת-הדין, הן מטעמים של אינטרס הציבור והן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודיתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו. לכל אלה ייתן בית-המשפט משקל רב בעת שהוא מפעיל את שיקול-דעתו בשלב גזירת הדין. עם זאת, אין מדובר בשיקול בלעדי."

לאחר שנתנו דעתנו למבחן "האיזון הראוי", תוך שקלול היבטי האינטרס הציבורי הקונקרטי והכללי מזה, ואינטרס הציפייה של המערער מזה - מצאנו לקבל הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על 20 ימים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו כקביעת הערכאה הראשונה.

ניתן והודע היום, א' אלול התשס"ד, 18 אוגוסט 2004, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_______________        ________________            ________________

             אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                            העתק     נאמן       למקור

                                                                                  רס"ן     חגית       דורפמן

תאריך: ______________________                              ק.          בית            הדין