פסק-דין בתיק ע 9/09

כללי

טור' ולרי אברמוב (להלן - המערער) הורשע לפי הודאתו לפני בית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז בעברה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 405 ו-407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעברה של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

בגין הרשעתו זו נגזרו עליו בדעת רוב השופטים עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי שלא יעבור עברות של גנבת נשק או הוצאת נשק מרשות הצבא וכן חמישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עברה של שליחת יד ברכוש הזולת שאינו נשק.

אחד השופטים הציע להטיל על המערער עונש מאסר בן שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשי המאסר המותנים הנ"ל.

עובדות ההרשעה

מעובדות ההרשעה עולה כי ביום 21/6/2008 פתח המערער את מנעול הדלת של מכולת אחסון בבסיס שבו שירת. אותה עת הוחזק במכולה זו ציוד מבצעי של יחידתו, גדס"ר XXXX. מספר שבועות קודם לכן הוכנס למכולה זו נשק צלפים מסוג קלע סער M-4, שעליו הותקנה כוונת טריג'יקון, לאחר שהחייל שהיה מופקד עליו חלה. המערער נכנס למכולה והוציא ממנה את הרוס"ר האמור. הוא הוציא את כלי הנשק אל מחוץ למחנה דרך גדר הבסיס והחביאו שם. יומיים אחר כך יצא את שערי המחנה, הוציא את כלי הנשק הגנוב ממקום מסתורו ונטלו עמו לביתו. בבית החביא המערער את כלי הנשק מתחת למיטה. הנשק נמצא במסגרת חקירת מצ"ח כחודש ימים מאוחר יותר.

צוין כי במכולה האמורה נהגו לאחסן זמנית פרטי ציוד, צל"ם ואמל"ח מסוגים שונים. המכולה עמדה במתחם הגדודי ונשמרה על ידי הש"ג, אשר הוצב בפתח הבסיס, מרחק כמה עשרות מטרים משם. מנעול המכולה לא היה תקין בשעת הגנבה. הוא נחזה כלפי חוץ להיות נעול, אך, בפועל, משיכה בו אפשרה פתיחתו. ביום שלאחר ביצוע מעשה הגנבה, כאשר הוצא הציוד מהמכולה, לא הבחינו לוחמי הגדוד בסימני פריצה כלשהם. כשהסתבר שהנשק נגנב, הועבר על כך דיווח למצ"ח.

בפתח חקירתו הכחיש המערער את המיוחס לו, אך בעקבות חקירה קצרה הוא הודה בביצוע מעשה הגנבה. הוא סיפר כי פתח את המנעול על ידי משיכה בו, כי נטל את הנשק, העלה אותו אל מעבר לגדר והורידו אט אט מחוץ לגדר על מנת למנוע יצירת רעש. אחר כך הוא העמיד פנים כמי שיוצא לרוץ מחוץ למחנה, ניגש למקום נפילת כלי הנשק, הסתירו במקום מסתור וסימן את המקום. כאשר יצא לביתו, נטל עמו את כלי הנשק וטמנו מתחת למיטה. שם אכן נתפס הנשק על ידי חוקרי מצ"ח ביום 28/7/2008, לאחר שהופנו לשם על ידי המערער.

הוסכם על דעת הצדדים כי עובר לביצוע המעשה לא סיכם המערער עם אדם אחר על גנבת כלי הנשק או על מכירתו.

צוין גם כי ערך הנשק כ-15,000 ש"ח, וערך הכוונת אשר הותקנה עליו כ-4,000 דולר. הוברר גם כי אובדן של כוונת מהסוג האמור פוגע ביכולת היחידה הצבאית שברשותה מצויה הייתה, וכי התגלגלותה לידי האויב עלולה לסכן באורח משמעותי את חיי חיילי צה"ל.

סוגיית המניע

במסגרת פרשת הראיות לעניין העונש נתלבנה בפני בית-הדין הצבאי המחוזי שאלת המניע אשר הוביל את המערער לבצע את מעשה העברה. הוברר כי ממצאיו העובדתיים של בית-הדין ביחס למניע זה יהיו בעלי השלכה ניכרת על העונש אשר לו ראוי המערער בגין העברות שאותן ביצע.

התביעה ביקשה לשכנע את בית-הדין קמא הנכבד כי אף שאין ראיות המלמדות כי המערער התכוון להעביר את כלי הנשק לידי גורמים עוינים או עברייניים, או כי תכנן תכנון מדוקדק אחר לגבי הייעוד של הנשק, לאו דווקא מניע "תמים" גרם לו לבצע את מעשיו. לפי עמדת התביעה, לא נתבררו עד תום מניעיו של המערער, וכשעניין לנו בגנבת נשק, אומר הדבר "דרשני".

ההגנה ביקשה לשכנע כי המערער פעל מתוך מניע "תמים", שמטרתו השגת נשק על מנת להתרברב בו או על מנת להגביר את תחושת הערך העצמי שלו.

על מנת להכריע בעניין זה שמע בית-הדין קמא הנכבד את עדויותיהם של המערער ושל ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה, אשר ערך למערער אבחון פסיכולוגי אישיותי מטעם ההגנה.

הכרעת בית דין קמא בסוגיית המניע

בית-הדין קמא ציין כי משמיעת הראיות התרשם כי "הנאשם הוציא את הנשק מרשות הצבא כיוון שחמד אותו, בלי כוונה מוגדרת ספציפית להשתמש בו בדרך זו או אחרת, וללא הבנה מלאה של משמעות[ם] וחומרתם, והכל לאור מבנה אישיותו ורמת האינטליגנציה שלו, כפי שהתרשם מהם העד המומחה".

ביחס לאישיותו של המערער ולאינטליגנציה שלו, קבע בית-הדין קמא כי בעניין זה מצא התאמה בין חוו"ד הפסיכולוג לבין חוו"ד הקב"ן אשר בדקתו, שלפיה - הוא "לא תמיד חושב לעומק על מעשיו ועל התוצאות האפשריות שלהם".

בית-הדין ציין עוד את התרשמותו כי המערער מוכן היה "לפעול באופן אקטיבי ונחוש על מנת להשיג את הרכוש בו חמד, ובכך שונים מעשיו מאלו של ילד הגונב לאחר שנחשף לגירוי הנחשק בדרך מקרית".

בית-הדין קמא גם ציין התרשמותו שהמערער הציב לפניו במספר עניינים "חזות 'מיתממת'" שאינה משקפת את מעשיו והלך מחשבתו בעת הרלבנטית לאישום.

כך, דחה בית-הדין קמא הנכבד את טענותיו של המערער כאילו לא ידע מה מצוי במכולה או כאילו מצא אותה כשדלתה איננה סגורה. באורח דומה, דחה בית-הדין קמא את טענתו שלפיה התכוון להחזיר את כלי הנשק לצה"ל, אלא שהדבר "'נשכח' מליבו". בית-הדין קבע בעניין אחרון זה כי בעת הגנבה לא נתן המערער דעתו כלל לעניין החזרת הנשק.

חרף כל אלה קבע בית-הדין קמא כי "לוז גישתה של ההגנה, בדבר פעולה ילדותית, שאין בצידה שיקול דעת ממשי או הבנה מלאה בדבר משמעות המעשים או תוצאתם, פעולה המאפיינת רמת התפתחות נמוכה ורמת אינטליגנציה גבולית - נתאשר בחומר שהובא בפנינו".

בנסיבות אלו קבע בית-הדין קמא קביעות כדלקמן (ההדגשה הוסרה) -