פסק-דין בתיק ע 62/04

 ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט מרכז שניתן בתיק מר/56/04 (אל"ם דורון פיילס - אב"ד; רס"ן אילן לוי - שופט; סרן יבגני גליצקי - שופט) ביום 03/05/04. הערעור (חומרת העונש) נדחה.

פ ס ק - ד י ן

הערעור שבפנינו הוא הראשון הבא בפני בית-דין זה, בעקבות העמדתם לדין של חיילי פלוגת משטרה צבאית, אשר הורשעו בעבירות, שבמרכזן לקיחת שוחד, בנסיבות חומרה ניכרות לעין, כבודקי מעברים  באזור יהודה ושומרון.

1. המערער, רב"ט איל שלג, הורשע בבית הדין המחוזי מ"ש מרכז בלקיחת שוחד, לפי סעיף 290(א) + (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וחריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה, לפי סעיף 73 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. המדובר באירועים אשר התפרשו על-פני כשנה (מחודש פברואר 2003 עד לחודש ינואר 2004)  במחסום קלנדיה ובמחסום רמה. בדעת רוב השופטים הוטלה עליו שנת מאסר לריצוי בפועל  (בעל דעת המיעוט סבר כי יש לגזור על המערער תשעה חודשי מאסר). כמו כן, פה אחד, הוטלו ששה חודשי מאסר מותנים והורדה לדרגת טוראי.  הערעור מופנה כלפי חומרת העונש.

2. מסכת האירועים החמורה שעמדה במוקד ההרשעה, באה לידי ביטוי בפסק-דינו של בית הדין המחוזי כדלהלן: 

"מתושב פלשתינאי שנהג לעבור באופן קבוע במחסום נטל סכומים של 50 ש"ח בכל פעם, שהצטברו כדי 700-600 ש"ח מדי חודש, בתמורה לכך שזירז את מעברו בתור לבדיקה בטחונית במחסום, אישר את מעברו לאחר בדיקה לא מלאה או ללא בדיקה כלל; הנאשם נטל מכעשרה פלשתינאים שנהגו לעבור במחסום, וכן מערבי ישראלי שכונה 'אבו קולה', כרטיסי חיוג בשווי מצטבר של 500-700 ש"ח מדי חודש. הכל בתמורה לזירוז מעברם בתור לבדיקה במחסום, אישור מעברם ללא בדיקה מלאה או ללא בדיקה כלל. אחד התושבים היה מוסר לידי הנאשם מספר כרטיסים בכל חודש, והנאשם נהג לבצע ברכבו בדיקה לא מספקת, בכל פעם שביקש לעבור במחסום; הנאשם נטל כשלושה מצתים מתושב פלשתינאי וכן נטל מתושבים אחרים, בהזדמנויות רבות, מצתים, מוצרי מזון, סוללה לטלפון נייד, הכל בתמורה לזירוז מעברם במחסום, אישור מעברם לאחר בדיקה לא מלאה או ללא בדיקה כלל; במספר רב של הזדמנויות, כמעט בכל יום, נטל הנאשם מפלשתינאי בעל תעודת זהות כתומה כסף, בתמורה לאישור מעברו של אותו אדם במחסום, מבלי שהוא נאלץ לעמוד בתור, כשהוא בודק את הרכב בדיקה חלקית. אדם זה נהג להגיע למחסום כשהוא נוסע בכל פעם במכונית אחרת.

הנאשם חרג מסמכותו, עד כדי סיכון בטחון המדינה, כדלקמן: בעשר הזדמנויות אישר לערבים אזרחי ישראל לעבור במחסום לכיוון ישראל כשהוא עורך אך בדיקה מדגמית בתכולת הרכב; הנאשם נהג לאשר לתושב פלשתינאי קשיש, אשר עבר במחסום באופן קבוע, לעבור לאחר בדיקה שטחית בלבד. אותו אדם נהג לשאול את הנאשם האם הוא צריך כרטיסי חיוג ולתת לו מדי פעם כאלה; בהזדמנות נוספת נתן למשאית לעבור במחסום כשהוא בודק אותה אך בדיקה שטחית; בהזדמנויות רבות העביר כלי רכב השייכים לתושבים פלשתינאים וכן לאדם המכונה 'אבו קולה' לעבור ללא בדיקה בטחונית מלאה, או ללא בדיקה בטחונית כלל."

התמונה העגומה של לקיחת השוחד באורח שיטתי זכתה לתיאור ב"פרטים הנוספים",  שבאו בפני בית הדין המחוזי:

"הנאשם נהג לקחת את השוחד בדרכים שונות, לרבות שהיה לבוש מעיל, היו העוברים במחסום מכניסים לו את כרטיסי הטוקמן לשרוול של מעילו, עוד נהג לקחת את הטוקמנים כשאלו הוכנסו ע"י העוברים במחסום לתוך תעודת הזהות שהציגו לו במסגרת בדיקה."

כן מסתבר, כי המערער הודה בחקירתו במצ"ח, שכחצי שנה לפני פתיחת החקירה הוזהרו חיילי הפלוגה על-ידי מפקד הפלוגה לבל ייתפס מי מהם "לוקח דברים", שכן "ייענש בחומרה".

3. עניינו של המערער נשמע בפני בית הדין המחוזי, לאחר שניתנו מספר פסקי-דין בפרשה זו. הצדדים היו תמימי דעים, כי עניינו חמור יותר מעניינם של חבריו שנשפטו לפניו. אולם, באשר למידת החומרה נחלקו ביניהם. כפועל יוצא מכאן, עתרה התביעה להטלת מאסר לתקופה העולה על שנה, ואילו ההגנה ביקשה להסתפק בהטלת שמונה חודשי מאסר בפועל.

בית הדין המחוזי עמד בהרחבה על היבטי החומרה הגלומים במעשי העבירה, ובהידרשו לגזרי הדין של מעורבים אחרים בפרשה, שהוצגו לפניו, ציין:

"מעשיו של הנאשם רחבים בהיקפם ובחומרת נסיבותיהם, כפי שתואר לעיל, במידה רבה מאד ממעשיהם של רב"ט רוטמן ורב"ט אדרי. ... העונש שראוי לנאשם גבוה בהרבה מזה שנגזר לאותם שניים ... עניינו של איסחקוב, על פני הדברים, דומה יותר לעניינו של הנאשם, גם אם צר ממנו. עם זאת, לא עמדנו על הנסיבות הקונקרטיות של איסחקוב ועל הטעמים שהובילו להקלה בעונשו, משהוצגו הדברים בדלתיים סגורות. מכל מקום, אין עונשו של איסחקוב מחייב אותנו."

4. במסגרת הערעור , קו טיעונה העיקרי של ההגנה הוא פגיעה בעקרון השוויון וסטייה מכלל אחידות הענישה. זאת, נוכח מידת הענישה המתונה יותר שהוטלה על מעורבים אחרים בפרשה. כך, חזרה ההגנה והפנתה לעניינם של שלושה נאשמים, שעל כל אחד מהם הוטלו ששה חודשי מאסר בפועל בלבד (רוטמן, אדרי ואיסחקוב). נטען בפנינו, שבהיבטים מסוימים עניינו של המערער אינו מגיע למידת החומרה הבאה לידי ביטוי בעניינם של האחרים. ההגנה ערה לכך, שבעניינו של המערער (להבדיל מעניינם של האחרים) לא הגיעו הצדדים ל"הסדר טיעון" באשר למידת העונש; וכי בעניינו של המערער מצויה גם הרשעה בעבירה החמורה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה, לפי סעיף 73 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955. ברם, לשיטת ההגנה, אין בכך כדי להצדיק את קו הענישה המחמיר שננקט עם המערער.

הסנגור המלומד מיקד טיעונו בהפניה לעניינו של רב"ט איסחקוב, ה"דומה ביותר", כך נטען, לעניינו של המערער. באותו עניין, בעקבות "הסדר טיעון", הושתו ששה חודשי מאסר בפועל בלבד. ההגנה מפנה לכך, שבאותה פרשה נשמע ההליך בדלתיים סגורות, כך שאין אפשרות להתחקות אחר הנסיבות שהובילו למידת העונש. יתר על כן, מגזר הדין, שניתן בפומבי עלה, כי לאמיתו של דבר, עתרו הצדדים במשותף להטלת ארבעה וחצי חודשי מאסר בפועל בלבד, אלא, שבית הדין המחוזי סטה לחומרה מהעונש שהוצע על-ידי הצדדים (נציין כאן, כי בינתיים נתקבל ערעורו של איסחקוב על מידת העונש (ע/60/04), כך שעונש המאסר בפועל הועמד על זה שהוצע במסגרת הסדר הטיעון). עוד מפנה ההגנה להודאת המערער; לחרטתו הכנה;  ולנסיבותיו האישיות, על רקע היותו של המערער בן למשפחה ברוכת ילדים, הנתונה במצוקה  במישור הכלכלי. 

5. דין הערעור להידחות. התמונה הניבטת מהנסיבות נשוא ההרשעה היא קשה ביותר ועגומה. בימים אלה, שעה שארגוני הטרור  נוקטים כל דרך אפשרית על-מנת לבצע פיגועי טרור רצחניים - מועלים שוטרים צבאיים באמון הבסיסי שניתן בהם.  מחסום, אשר נועד להבטיח בחינה קפדנית ודקדקנית של כל העובר בו, ואשר תכליתו הצלת חיים, פשוטו כמשמעו, היה נקוב ככברה, תמורת בצע כסף. צה"ל משקיע  משאבים אדירים בהיערכות, בכוח אדם ובאמצעים, על-מנת לסכל פעילות טרור; והנה, מרהיבים עוז שוטרים צבאיים לחטוא לתפקידם וללב משימתם, תוך הפקרת בטחון אזרחים וחיילים, תמורת שלמונים.

ודוק: חומרה יתרה נגזרת מהיות המערער וחבריו שוטרים צבאיים. כפי שכבר אמרנו במקום אחר:

"שוטר, מעצם מעמדו ותפקידו, אמון על שלטון החוק. תנאי מוקדם לאכיפת חוק בידי שוטרים הוא כיבוד החוק. במקום שהחוק מופר, ועוד בריש גלי, בידי המופקדים על שמירתו ועל אכיפתו, אין תוחלת לקיומו של שלטון חוק. הזלזול בחוק יוצר אווירה של "אין דין ואין דיין" (רש"י, מלאכי ב, יז) ונזקו מי ישורנו."  (ע/146/03 ע/128/03  התובע הצבאי הראשי נ'  רב"ט רוזנר ורב"ט ליברמן).