פסק-דין בתיק ע 59/03

     ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט צפון שניתן בתיק צפ/529/02 (סא"ל שלמה לבנוני - אב"ד; רס"ן רון חג'אג' - שופט; סרן אורן דהן - שופט) ביום 19/03/03. הערעור (הכרעת הדין) התקבל.

 פ ס ק - ד י ן

לפנינו ערעור התביעה הצבאית הראשית על זיכויו, מחמת הספק, של סמל איגור שולמן מעבירות שמהותן שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) (שני פרטים), והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי).

האשמות

1. בכתב האישום, שהוגש בחודש ספטמבר 2002, יוחס למשיב שימוש בסמים מסוכנים מסוג M.D.M.A. ("אקסטזי") וקנביס, בנסיבות אזרחיות. נטען, כי באקסטזי עשה המשיב שימוש  בשלוש הזדמנויות שונות, "בין אמצע יוני 01 לינואר 02". לטענת התביעה, בכל אחת מההזדמנויות האמורות רכש המשיב מאזרח כדור אקסטזי ב- 50 ש"ח במועדון "space" והשתמש בו. עוד נטען, כי בקנביס עשה המשיב שימוש בשתי הזדמנויות שונות "בסוף דצמבר 00" במועדון "place"; "ובאפריל-מאי 01", במועדון "space".

הואיל והשימוש באקסטזי המיוחס למשיב נעשה כאשר נשא דרגת סמל מיוחסת לו גם עבירה, שכותרתה התנהגות שאינה הולמת, כאמור.

קביעת הערכאה הראשונה

2. הבריח התיכון במסכת ראיות התביעה הן שתי הודיות שמסר המשיב בפני חוקרי מצ"ח. בעקבות טענות ההגנה נערך "משפט זוטא" לבחינת קבילות ההודיות. בתום "משפט הזוטא" פסק בית הדין המחוזי, כי הודיות המשיב "נמסרו מרצון טוב וחופשי". בהנמקתו ציין בית הדין, ש"אין לנו ספק כי במהלך עדותו לא הופעל על הנאשם כל לחץ, או אמצעי פסול. אין לנו ספק כי הוא החליט להודות באשמה שיוחסה לו לאחר שנמלך בדעתו בלילה שקדם."  עתה נפנה בית הדין לבחון אם קיים "דבר-מה-נוסף" לאימות ההודיות. בבואה לבחון את המסכת הראייתית במלואה קבעה הערכאה קמא,  שמשקל ההודיות "סביר ביותר", וכי "הן מפורטות, בעלות הגיון פנימי וזרועות בפרטים ונתונים המשווים להן הגיון ומשמעות",  וכי מצוי "דבר-מה-נוסף" לאימות ההודיות, הנלמד מהיבטים שונים בחומר הראיות.

בנסיבות אלה, כך קובע בית הדין המחוזי:

 "סלולה הייתה דרכה של התביעה להוביל להרשעתו של הנאשם. כשלעצמנו, כך ראוי היה לפסוק. ניתן היה, איפוא, לחתום את הכרעתנו כאן ועכשיו בהרשעתו של הנאשם".

ברם, בית הדין קמא סבר, שקביעות  בית דין זה (בהרכב אחר), זה מקרוב,  בע/238/02 רב"ט בריצ'וק נ' התובע הצבאי הראשי:

"משנים את מכלול תפיסתנו המשפטית באשר ליסוד ה'דבר-מה'. הדברים מקבלים שם ביטוי רטורי מודגש.... ככל שעסקינן בהודיותיו של בריצ'וק, הוא הטעים כי משקלן 'אינו נמוך'. ועם זאת, קבע בית הדין כי 'קשה לומר שמשקל ההודיות אכן גבוה'... בריצ'וק טען כי הוא השתמש בסמים עקב דכאון. הוא ציין כי אביו נפטר ביום הולדתו שעה שהיה נער. בית הדין הצבאי המחוזי סבר כי מדובר בפרט מוכמן וייחודי שמהווה 'דבר מה'. בית הדין הצבאי לערעורים לא ראה בנתון זה נתון שיכול לשמש כ'דבר מה' אלא התייחס אליו, לנוכח מכלול הנסיבות שבפניו, אך 'כנתון רקע וכהסבר אפשרי' לביצוע העבירות... בית הדין הצבאי לערעורים, בפרשת בריצ'וק, לא ראה ...  בעובדה הייחודית של פטירת אביו של בריצ'וק ממש ביום הולדתו, כפרט מוכמן. אם אכן אלו פני הדברים  נהיר לנו, לכאורה, כי כך יש להעריך מחדש את קביעותינו... קבענו, כאמור, כי הודאותיו של הנאשם נמסרו מרצון טוב וחופשי. כסבורים היינו, מלכתחילה, כי קיים אף 'דבר מה' מספיק, שדי בו כדי להוליך להרשעתו של הנאשם. הלכת בריצ'וק, בנתוניה העובדתיים, מצביעה כי סברתנו הראשונה אינה נכונה, ובעיקר לנוכח טענתה של התובעת הצבאית כי שומה עלינו לערוך אבחנה בין הנתונים העובדתיים בהלכת בריצ'וק לנתונים העובדתיים שבפרשתנו. טענתה זו של התובעת, כמבואר, לא התקבלה על דעתנו. הפועל היוצא מוליך לזיכויו של הנאשם, מחמת הספק. לא הסתרנו כי דעתנו אינה נוחה מתוצאה זו, אך ביארנו את השיקולים שהוליכו אותנו עדיה."

טיעוני הצדדים בערעור

3. בהודעת ערעור מפורטת משיג התובע המלומד, סרן אסף תובל, על פסק דינה של הערכאה קמא. טענת התביעה היא, כי להודיות המשיב היה מקום ליתן את מלוא המשקל הראייתי; וכי ההודיות מוצאות תימוכין בנתונים שונים העולים מהמסכת הראייתית, אשר כל אחד מהם מהווה "דבר-מה-נוסף". יתר על כן, הצטברות הנתונים ודאי שעונה על הדרישה לאימות ההודיות שניתנו בחקירת מצ"ח.

הסנגורית המלומדת, רס"ן מאיה גולדשמידט, טוענת, כי אין יסוד להתערבות בפסק הדין של בית הדין המחוזי. לטענת ההגנה, בעניין בריצ'וק אין לראות אלא מקרה נוסף שבו יושמה ההלכה; וכי יישום זה נעשה בהתאם להלכת בית המשפט העליון. נטען, שיישום ההלכה מחייב את זיכוי המשיב. זאת, לפי שבנסיבות  העניין,  בהיעדר הוכחה לביצוע העבירה  (העדר 'קורפוס דליקטי') נדרש "דבר מה נוסף" "מוגבר", אשר יגע ב"זירת המחלוקת". "דבר מה" מוגבר כאמור לא עלה בידי התביעה להציג. עוד ביקשה הסנגוריה להצביע על כך, שחרף הערות בית דין זה בע/190/01 להב נ' התובע הצבאי הראשי ובעניין בריצ'וק לא מסיקים גורמי התביעה והחקירה את המסקנות הנדרשות למיצוי החקירה ולאיסוף ראיות, ומסתפקים בגביית הודיות. לחלופין, טוענת ההגנה, כי אם נקבל את טיעוניה המשפטיים של התביעה, ראוי להורות על החזרת התיק לערכאה קמא על-מנת שתיישם העובדות, לאחר שמיעה נוספת של טיעוני הצדדים.

הודיות המשיב מחוץ לכותלי בית הדין

4. המשיב נעצר ביום 3 בספטמבר 2002. הוא נחקר בו ביום בחשד לסחר, שימוש ואחזקה בסמים מסוכנים. בתחילה הכחיש את החשדות המיוחסים לו: "אני לא מודה בכלום", וציין כי רק טרם גיוסו "באזרחות" "השתמשתי בגראס... בג'וינט". למחרת (ביום 4 בספטמבר 2002), במהלך נסיעה עם החוקרים, לצורך עריכת חיפוש בביתו, שוחח המשיב עם מפקד בסיס מצ"ח בירנית, סגן דימה קרמר, בשפה הרוסית, והתוודה בפניו על-דבר שימוש בסמים אסורים במהלך תקופת שירותו. לאחר מכן, בשעה 13:00 לערך, מסר המשיב הודיה מפורטת בפני סגן קרמר (ת/5). כעבור יום נוסף (ביום 5 בספטמבר 2002), בשעה 13:40 לערך, שב המשיב ומסר הודיה נוספת בפני החוקרת, רב"ט שחר לימור (ת/8). 

בהודייתו הראשונה (ת/5) מציין המשיב:

"... בזמן שישבתי במעצר גדות הגעתי למסקנה שצריך לספר את האמת. לכן סיפרתי לחוקר דימה את מה שעבר אליי (צ"ל: עלי - ביה"ד) בשנים של שירותי בצה"ל.

בסלבסטר 2000 בזמן שהייתי טירון בחופשת-שבת חגגתי את חג סלבסטר בנתניה במועדון "PLACE" ביחד עם חברים מנתניה אשר אינם חיילים. בשלב כלשהו יצאתי החוצה עם חברים ומשהו (צ"ל: ומישהו - ביה"ד) אני לא זוכר מי, הציע ג'וינט. היינו בערך 4-5 אנשים ועישנו את כולם ג'וינט אחד. כמו כן אני לא זוכר כמה שכטות בדיוק עשיתי, לאחר מכן ירדנו למטה למועדון.