פסק דין בתיק ע 40/11

בלמ"ס

ערעור (תעבורה) 40/11

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם אבי לוי - שופט

בעניין:

סגן ליאור אלבז - המערער (ע"י ב"כ, סרן רגינה רודלסון)

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי - המשיב (ע"י ב"כ, סרן לירן קליין)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתן בתיק מטכ"ל (תעבורה) 26/11 (סא"ל שלמה נחשון - שופט) בתאריך 16/6/2011. הערעור (הכרעת הדין) נדחה. הערעור (חומרת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

זהו פסק דין בערעורו של סגן ליאור אלבז (להלן - המערער) נגד הכרעת הדין או לחילופין על חומרת העונש שנגזר לו על ידי בית-הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוטי מטכ"ל, ושבמסגרתו נגזר לו עונש פסילת רנצ"א לתקופה של שלושה חודשים, בהפחתת חודש פסילה מנהלית, פסילת רנצ"א לתקופה של שלושה חודשים על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 300 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתם. עונש זה הוטל על המערער לאחר שהורשע בעברה של אי שמירת רווח בין רכב לרכב, בניגוד לתקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

המערער הורשע בכך שביום 3/1/2010 הוא נהג ברכב צבאי באזור כפר יאסיף במהירות של כ-60 קמ"ש, לא שמר מרחק מספיק מהרכב שנע לפניו וכאשר רכב זה בלם, לא הספיק המערער לעצור את רכבו עצירה מלאה ופגע עם חזית רכבו בחלקו האחורי של הרכב האזרחי. כתוצאה מהתאונה נפגע המערער ונזקק ל-2 ימי מנוחה; שתי נוסעות הרכב האזרחי נפגעו ונזקקו ל-3 ימי מחלה. כן נפגעה תינוקת שהייתה חגורה בכסא התינוק, היא נחבלה בראשה ואושפזה להשגחה ליום אחד. לרכב הצבאי נגרם נזק בסך של כ-16,306.61 ש"ח.

בטיעוניו לעונש בערכאה קמא העיד המערער, כי אומנם פגע ברכב האזרחי שנסע לפניו, אולם טען, כי פגיעה זו הייתה קלה בלבד וכי חלק ניכר מהנזק אשר מיוחס לו בכתב האישום, נגרם כתוצאה מפגיעת הרכב שנסע מאחוריו. למעשה, בטיעונו זה כפר המערער באחריותו למלוא הינף התוצאה, אשר נגרמה במהלך התאונה ואשר פורטה לעיל.

בהודעת הערעור, נטען בשמו של המערער, כי מקום בו המערער מודה בכתב האישום, ולאחר מכן, בטיעוניו לעונש, חוזר בו מהודאתו, אין ההרשעה יכולה לעמוד וחובה על בית-הדין לבטל את ההרשעה, להורות על פתיחת משפט הוכחות, ולברר אילו מגרסאותיו היא הנכונה.

לחילופין, הופנה הערעור נגד חומרת העונש. נטען, בהקשר זה כי בית-הדין קמא שגה עת לא נתן משקל לשיקולים לקולא וביניהם נסיבותיו האישיות של המערער; אמו של המערער סובלת ממחלה קשה ולאחרונה עברה קטיעה של שתי רגליה; המערער אינו עובד והוא היחיד מבין אחיו אשר מטפל בה ומסיע אותה לטיפולים; שלילת רישיונותיו תאלץ אותם להתנייד בתחבורה ציבורית, דבר אשר יכביד עליהם מבחינת הנטל הכלכלי. באת כוחו של המערער אף הדגישה את הזמן הרב שחלף עד הגשת כתב האישום, עברו התעבורתי הנקי והעובדה כי ריצה פסילה בפועל לתקופה של חודש ימים.

טרם שנערך דיון בערעור, הודיעוני הצדדים כי באו לכלל הסכמה, שלפיה יידחה ערעור ההגנה על הכרעת הדין ואילו הערעור על חומרת העונש יתקבל כך שעונשו של המשיב יוקל ותקופת הפסילה תעמוד על שלושה שבועות בלבד. הטעמים להסכמה נעוצים בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער.

סברתי, כי הסכמת הצדדים ראויה ונכונה ואני מאמצה.