פסק-דין בתיק ע 4/08

1. המשיב, טוראי יקיר ראשד, הועמד לדין בבית הדין המחוזי שבמחוז שיפוטי חיל הים. יוחסה לו עברה שעניינה אלימות כלפי ממלא תפקיד, לפי סעיף 60 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בתום שמיעת הראיות, זוכה המשיב ברוב דעות, מחמת הספק, מן העברה אשר יוחסה לו בכתב האישום. שופט המיעוט סבר כי יש להרשיע את המשיב בעברה אשר יוחסה לו בכתב האישום. התביעה הצבאית ערערה לפנינו על הכרעת דינו של בית הדין קמא.

לאחר בחינת חומר הראיות וטיעוני הצדדים החלטנו, פה אחד, להותיר את זיכויו של המשיב, מחמת הספק, על כנו. להלן ננמק הכרעתנו זו.

המסכת העובדתית

2. תמצית הנסיבות העובדתיות אשר עמדו ביסוד העברה שיוחסה למשיב פורטה בהכרעת הדין של בית הדין קמא כדלקמן:

"על פי כתב האישום, ביום 10 בינואר 07' בשעות הערב היכה הנאשם את רב"ט חי נפתלי, מד"כ בב"כ XXX, בקשר לתפקידו כשוטר צבאי. הנאשם הבחין ברב"ט נפתלי במתקן מרפ"א מרכז במחנה ידין - צריפין, כשהוא מלווה בעצור, טור' דיין. הוא זיהה אותו מתקופה בה שהה בכלא ככלוא, ואי לכך, משך אותו במעילו, סובבו וסטר בחוזקה לפניו באומרו: 'אתה מפקד מפלוגה ב'', או מילים בעלות משמעות דומה. ששאל אותו רב"ט נפתלי לזהותו, אמר הנאשם: 'אתה עכשיו כמו הזונה שלו, בכלא יש לך כוח, פה לא, איך ההרגשה?' לאחר שרב"ט נפתלי התיישב בליווי העצור, הנאשם התקרב אל השניים ואמר: 'עכשיו אתה יודע איך אני הרגשתי, תשנה את ההתנהגות שלך'. במהלך חילופי הדברים, גידף הנאשם את רב"ט נפתלי וכינה אותו חתיכת זבל', 'שוטר מניאק', 'כולם בסוף נפגשים' או מילים דומות".

3. עוד עולה מהכרעת הדין, כי יום לאחר האירוע האמור, דיווח רב"ט חי נפתלי (להלן: המתלונן) על המקרה למפקדת הפלוגה בבסיס הכליאה, סרן אמה פוסטילניק. מפקדת הפלוגה שוחחה עם המתלונן בניסיון להציל מפיו פרטים בנוגע לתוקף ואף דיווחה על כך לרכזת המודיעין של הפלוגה, סמל אורטל פור. רכזת המודיעין זימנה את המתלונן לחדרה, שמעה ממנו פרטים על המקרה ותיאור של התוקף, ובהמשך, זיהה המתלונן בפני רכזת המודיעין את דמותו של המשיב כמי שתקף אותו בתמונה שהוצגה לו. מבלי להקדים את המאוחר, נציין כבר עתה כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת עובדתית בנוגע לשאלה האם הוצגה למתלונן תמונה בודדת ובה דמותו של המשיב, או מספר תמונות שמתוכן בחר המשיב בתמונה שבה דמות המשיב. לאחר השיחה עם רכזת המודיעין, הועבר הטיפול לידי מצ"ח. במצ"ח נערך למתלונן מסדר זיהוי תמונות; נערך עימות בין המשיב והמתלונן; וכן התבצע זיהוי של המשיב על ידי המתלונן בחדר החקירות.

הכרעת דינו של בית הדין קמא

ממצאי מהימנות

4. תשעה עדים העידו לפני בית הדין קמא: המתלונן - רב"ט חי נפתלי; עד הראייה הכלוא - רב"ט אלעד דיין; מפקדת פלוגה ב' בבסיס הכליאה - סרן אמה פוסטילניק; רכזת המודיעין של בסיס הכליאה - סמל אורטל פור; המשיב - טוראי יקיר ראשד; שניים מחבריו של המשיב: מורן דהרי, אליאור כרתי; וכן, שניים מחוקרי מצ"ח שהיו מעורבים בחקירת הפרשה - סגן אורן זפרני וסמ"ר ליאור כהן.

באשר לעדות המתלונן ולעדויותיהן של רכזת המודיעין ומפקדת הפלוגה קבע בית הדין קמא את ממצאי המהימנות הבאים:

"כל שופטי ההרכב ראו לנכון בפתח הדברים לציין את התרשמותנו החיובית ביותר מן המתלונן. אין לנו ספק, כי העיד, על פי מיטב יכולתו וזכרונו, דברי אמת, וכי דייק, ככל הניתן, בתיאור האירוע המצער.

גם מאנשי הסגל האחרים בבס"כ, קרי: מ"פ ב' והרמ"נית בעת הרלבנטית, תרשמנו לחיוב, ואנו משוכנעים, כי ביקשו להציג בפנינו את העובדות הידועות להם, באופן מלא ומדויק ככל האפשר.

בהקשר זה יצויין, כי התרשמנו שעדותו [כך במקור] של מ"פ ב' היתה מדוייקת ומלאה יותר, ככל הנראה לאור העובדה שמעורבותה בעניין היתה משמעותית יותר. דה זאת אף הצהירה, כי היא זוכרת את האירוע מצויין, בעוד הרמ"נית הבהירה כי מעורבותה בעניין היתה נקודתית והיא אינה זוכרת בדיוק מה נאמר לה לאור חלוף הזמן.

אם ראינו לפקפק בעניינים מסוימים במידע שמסרו המתלונן ואנשי הסגל, הרי זה לא משום שהתרשמנו, כי הם מבקשים לכחד מאיתנו דבר חלילה, אלא לאור הזהירות המתחייבת בהסתמכות על זיכרונם של עדים ביחס לאירועים שהתרחשו זמן רב טרם מתן עדותם, לאור המחדל הראייתי, עליו נעמוד בהמשך, ובייחוד מקום שמדובר בסוגייה של זיהוי".

באשר לעדויות המשיב וחבריו קבע בית הדין קמא את ממצאי המהימנות הבאים:

"שונה בתכלית התרשמותנו מן הנאשם, מעדי ההגנה...

התרשמנו, כי הנאשם יהיה נכון למסור כל גרסה, אשר תרחיקו מן האירוע וממעורבות בו, אפילו מדובר בתירוצים קלושים, שאינם עומדים בשורת ההיגיון, כגון 'בעיית זיכרון'. כך, במהלך חקירתו במצ"ח, וכך גם בפנינו.

במהלך החקירה, לא היסס הנאשם להכחיש כל היכרות עם המתלונן, גם לאחר שזה הגיע לחדר החקירות, ולמרות שהאחרון היה מוכר לו מן התקופה, בה ריצה עונש בכלא. כאשר נתבקש להסביר הכחשתו זאת בפנינו, נקט בנימוקים מתחלפים: תחילה טען כי התכוון להעדר היכרות אישית, אחר כך מסר, כי כיוון לכך שלא ידע את תפקידו של המתלונן ולבסוף רמז שהכחשתו נבעה מכך שבאותה עת טרם ראה את המתלונן (עובדה הנסתרת בעדותו).

אשר לגרסת האליבי שהעלה הנאשם בפתח משפטו, לא די שהייתה כבושה ביותר, ומשכך משקלה מועט, הרי שעוררה תמיהה גם לאור זיכרונם המופלג של עדי ההגנה ביחס לאירועי אותו יום.

אומנם, אין זה אלא סביר, כי הנאשם וחבריו יעשו מאמץ לשחזר את קורותיהם בערב האירוע, אם יש באלו כדי להפריך את המעשים המיוחסים לו. בנסיבות אלה, יש לבחון את זיכרונם כפי שהתקבע במועד בו שחזרו את קורות אותו ערב, קרי כשבועיים ימים לאחריו, ובתום חקירת הנאשם במצ"ח".

בנוגע למהימנות רב"ט דיין, אשר היה צמוד אל המתלונן ביום האירוע והיה עד ראייה למתרחש, קבע בית הדין קמא:

"אשר לעד דיין התרשמנו, כי הוא פועל בכוונה ברורה ומודעת על מנת להסתיר מבית הדין את האמת ביחס לאירוע, וזאת , ככל הנראה, מתוך אי רצון למסור עדות מפלילה, שעלולה לעורר את חמתו של מאן דהוא. בעיית הזיכרון הפתאומית והאקוטית, בה נתקל העד כאשר התבקש להעיד על האירוע, היתה מופרכת לחלוטין, בייחוד משזכרונו נותר ללא פגם, ככל שהדברים אמורים בהגעה אל החר"פ באותו ערב, והאמנזיה חפפה במדויק את המועד שמראשית אירוע האלימות ואילך.