פסק דין בתיק ע 20/11

בלמ"ס

ערעור (תעבורה) 20/11

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם אבי לוי - שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי -המערער (ע"י ב"כ, רס"ן אופירה אלקבץ-רוטשטיין)

נ ג ד

רב"ט שני נזרי -המשיבה (ע"י ב"כ, סרן רגינה רודלסון)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי חיל האוויר שניתן בתיק ח"א (תעבורה) 66/11 (רס"ן אחסאן חלבי - שופט) בתאריך 3/4/2011. הערעור (קולת העונש) התקבל חלקית.

פ ס ק - ד י ן

המשיבה, רב"ט שני נזרי, נתנה את הדין לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוטי חיל האוויר בגין עברה של שימוש ברכוש הצבא שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, וסעיף 36ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ושתי עברות של אי קיום הוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

הרשעתה בעברות הללו הושגה במסגרת הסדר טיעון חלקי, אשר נכרת בינה לבין התביעה הצבאית. במסגרתו, הודתה המשיבה באשמות שיוחסו לה והוצגה הסכמה של הצדדים ביחס לעונשי המאסר וההורדה בדרגה אשר ראוי שיוטלו עליה. לעניין עונש פסילת הרישיונות לריצוי בפועל, הביא כל אחד מהצדדים לפני בית-הדין את עמדתו.

בית-הדין לתעבורה אימץ את הסדר הטיעון והטיל על המשיבה 30 ימי מאסר לריצוי בפועל, 30 ימי מאסר על תנאי, 6 חודשי פסילת רישיונות על תנאי והורדה לדרגת טוראי. ביחס לעונש פסילת הרישיונות, אשר משכו נותר, כאמור, במחלוקת בין הצדדים, פסק בית-הדין להטיל על המשיבה 89 ימי פסילת רנצ"א מיום סיום ריצוי המאסר.

עובדות המקרה, אשר מסתתרות מאחורי סעיפי האישום הן אלו -

רב"ט יעקוב דנית, חברתה ליחידה של המשיבה הציעה לה, בשעת ליל של ה-10/3/2011 ליטול רכב צבאי ייעודי מסוג ג'יפ סופה, אשר היה רכב הכוננות ביחידה, ולנסוע לXXX כדי לבקר את חברה. בשעה זו שימשה המשיבה נהגת כוננית ביחידה. המשיבה נעתרה להצעה, העירה את שותפתה לכוננות והנחתה אותה שלא תבצע את הנדרש ממנה, אם תתרחש "הקפצה", לבל ייוודע דבר העדרה. בשעה 2:00 לפנות בוקר נטלו השתיים את הג'יפ, שבתוכו היה ציוד צבאי מסווג, אשר על קיומו שם ידעה המשיבה. השתיים החלו בנסיעה לכיוון XXX. סמוך לאחר יציאתן אכן הוכרזה "הקפצה" בבסיס; בהקפצה זו אמורה הייתה המשיבה להשתתף. המשיבה חזרה ליחידה והמתינה שקצין הרכב יחלוף על פניה בלי להבחין בה. היא לא ביצעה תפקידה כנהגת תורנית אך דיווחה ברשת הקשר שעשתה את שנדרש ממנה. השתיים נסעו לבית-שמש, הגיעו לבית החבר, החנו את הרכב בסמוך לבית והותירוהו ללא השגחה. הן שבו ליחידה בשעה 5:30 לערך.

התביעה עתרה, בערעורה, להחמרת עונש פסילת הרישיונות ולהעמדתו על התקופה המזערית הקבועה בחוק לכגון דא - שישה חודשי פסילה לריצוי בפועל.

התביעה עמדה, בערעורה, על שורה של היבטי חומרה, אשר הצדיקו הטלת עונש פסילת המינימום הקבוע בחוק והימנעות מסטייה מהוראה זו.