פסק-דין בתיק ע 177/08

המערער, סמ"ר דמיטרי פליסטוביץ, הורשע על פי הודאתו בבית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון בעברה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, בניגוד לסעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. העברה נעברה במהלך חקירתו במצ"ח, שנערכה ביום 3 באפריל 2008.

בית-הדין המחוזי גזר לו בגין עברה זו עשרה ימי מאסר לריצוי בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי והורה על הורדתו לדרגת טוראי.

ערעור ההגנה הופנה נגד עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על המערער.

בגזר דינו ציין בית-הדין קמא הנכבד כי בזמן האירוע היה המערער בשלהי קורס גיור, וכי הטעם שאותו נתן לסירובו, היה חששו מייחוס שגוי של תוצאה חיובית לבדיקת הדגימה שניטלה ממנו.

בית-הדין קמא הנכבד ציין כי המערער הוא בעל עבר נקי, שירת שירות טוב והשתחרר משירות תקופה לא ארוכה לפני משפטו. עוד ציין בית-הדין קמא את מצבו הרפואי הבעייתי של אביו של המערער ואת מצבה הכלכלי העגום של המשפחה כאשר המערער הוא בין התומכים בה כלכלית.

בית-הדין קמא ציין כי, לטעמו, העברה שעניינה סירוב להיבדק אכן "[]מחייבת תג ענישתי מחמיר בצידה, שאם לא כך תיהפך ל'כדאית' על ידי מי שסבור כי הדגימה עלולה להפלילו". צוין כי האינטרס הציבורי מחייב "מתן ביצור לתוקפו של צו הקש"ב, בדמות ענישה מחמירה כלפי מי שיהין להפרו". הדברים נכונים באותה מידה, לפי קביעת בית-הדין קמא, הן לגבי מי שמצוי בשירות, הן לגבי מי שביצע העברה בשלהי השירות ועד בירור דינו השתחרר מן השירות. בית-הדין קמא הביע חשש שמא הקלה משמעותית בענישתו של מי שהשתחרר מן השירות אך לאחרונה תגרום לפריקת עול חוקים ופקודות בתקופת השירות האחרונה. משבמקרה זה הוגש כתב האישום בשקידה ראויה, ובירור המשפט נעשה באופן מזורז ומיידי, לעובדת השחרור משקל זניח, בפרט לנוכח העובדה ש"אין לומר שהנאשם פתח כעת בפרק חיים חדש".

עוד דחה בית-הדין קמא את הטענה שלפיה היקף חשד מצומצם מהווה נסיבה לקולא. הוא קבע - "דינו של הסירוב אינו צריך להיות מושפע מהיקפו המדויק [של החשד] כלפי הנאשם [או] בפרטי אותו חשד".

בא כוחו המלומד של המערער, עו"ד מרק פרי, טען כי המקרה הזה נכנס לגדרם של החריגים לכלל שלפיו עברות של סירוב למסור דגימת שתן ראויות להלימה בדרך של הטלת עונש הכולל מאסר ממשי.

המאפיינים שעליהם הצביע הסנגור המלומד, והמצדיקים ראיית המקרה הזה כחריג הם "המידע אשר עמד בבסיס הוצאת הצו ... [אשר] קישר [את המערער] אך באופן קלוש ביותר לעבירות סמים", וכן שחרורו של המערער מצה"ל, מה שעלול לפגוע ביכולת השתכרותו באורח ארוך טווח על ידי הפסקת עבודתו או הרעת תנאי העסקתו.

בפירוט ציין הסנגור כי הצו המחייב את המערער למסור דגימת שתן התבסס על תשתית ראייתית קלושה: השלכת סכין שלהבה מושחר מכיוון חדרי מגורי החיילים ביחידתו של המערער ומציאת מקל אוזניים שעליו שרידי חומר החשוד כסם מסוכן בפח אשפה בחדר המגורים של המערער (המשותף לו ולשלושה חיילים נוספים). נטען, אפוא, כי לא היה בנמצא חשד ספציפי המופנה כלפי המערער בעניין שימוש בסמים מסוכנים, ואף חשד לעצם ביצוע עברה של שימוש בסמים על ידי מאן דהוא היה קלוש. משעוצמת החשד קלושה, ומשהוצאת הצו משמעותה פגיעה בצנעתו ובפרטיותו של המערער, ראוי היה להקל בעונשו.

עוד שב ועמד הסנגור המלומד על נסיבותיו האישיות הייחודיות של המערער, המחייבות, לטעמו, הקלה עמו - העובדה שעלה ארצה במסגרת תוכנית "נעלה", העובדה ששירותו הצבאי היה טוב וכי הוא זכה לתשבחות לגביו; העובדה שאביו נכה ואילו המערער עבד לכל אורך שירותו לפרנסת המשפחה וכעת עובד בהיקף נרחב יותר באותו מקום עבודה כדי לפרנס את עצמו ואת הוריו.

במהלך הדיון בערעור הציג הסנגור המלומד לפנינו מכתב נוסף מאת החברה שבה מועסק המערער, שממנו ניתן ללמוד שהמערער קודם לתפקיד אחראי יותר, וכי היעדרות בת עשרה ימים ממקום העבודה עלולה לפגוע בתנאי העסקתו ובתפקידו. כן צוינו במכתב חריצותו, היותו אחראי ומסור ויחסי האנוש המעולים המאפיינים אותו.

בא-כוח התביעה עתר לדחיית הערעור. לדבריו, אין לייחס לעוצמת החשד משקל בעת גזרת העונש לנוכח הודאתו של המערער בעברה. משהעונש שהוטל איננו חורג מנורמת הענישה המקובלת, עתר בא-כוח התביעה שנדחה את הערעור.

לא מצאנו לנכון להתערב בעונש אשר הוטל על המערער בתיק זה.

המערער הורשע בעברה של סירוב להיבדק, אשר בוצעה חודשים ארוכים לפני שחרורו מן השירות. הוא אמנם נדון לאחר שחרורו משירות, זאת משפעם אחר פעם ביקש לדחות שמיעת משפטו. בנסיבות אלו אין המערער יכול להישמע בטענה שלפיה הטלת עונש מאסר פוגעת בהשתלבותו בחיים האזרחיים ובמקום עבודתו.

בכל הנוגע לטענה שעניינה היקף החשד אשר הופנה נגדו ועוצמתו, אין צורך להכריע בשאלה זו כאן. האמור בעונש שהוא סביר גם בהתחשב בכך שעניין לנו כאן בחשד המצוי בסף הנמוך בכגון דא. העונש אשר הוטל על המערער הוא עונש העולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת בעברה ממין זה, וודאי שאין הוא חורג לחומרה מהמקובל (ראו לדוגמה - ע/14/08 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט הייב (2008); ע/87/01 התובע הצבאי הראשי נ' טור' לגונוב (2001); ע/87/00 התובע הצבאי הראשי נ' סמל ג'רבי (2000); ע/75/01 התובע הצבאי הראשי נ' סמל ברגר (2001)).

בנסיבות אלו לא מצאנו טעם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

הערעור נדחה, אפוא.

ניתן והודע היום, י"ז בכסלו התשס"ט, 14 בדצמבר 2008, בפומבי ובמעמד הצדדים.