פסק דין בתיק ע 17/11

בלמ"ס

ערעור (תעבורה) 17/11

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם אבי לוי - שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי -המערער (ע"י ב"כ, סרן לירן קליין)

נ ג ד

סמ"ר מקסים קרסבין - המשיב (ע"י ב"כ, סרן רגינה רודלסון)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתן בתיק מטכ"ל (תעבורה) 51/11 (אל"ם ארז פורת - הנשיא) בתאריך 23/3/2011. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

סמ"ר מקסים קרסבין (להלן - המשיב) נתן את הדין לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוטי מטכ"ל בגין עברה של נהיגה ברכב במצב השולל את השליטה בו בניגוד לתקנה 26 (4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 שבה הודה. הוטלו עליו 30 ימי פסילת רישיונות לריצוי בפועל, ארבעה חודשי פסילת רישיונות על תנאי וקנס בסך 400 ש"ח. האירוע, אשר עליו נסב כתב האישום, עניינו בכך שביום 3/5/2010 נהג המשיב במשאית צבאית במהירות של כ-80 קמ"ש בעודו עייף ואז נרדם. המשאית סטתה ימינה, עלתה על מעקה בטיחות, עד אשר המשיב התעורר והסיט את המשאית חזרה לכביש. תאונת הדכים אשר נגרמה הביאה לפציעתו של המשיב ושל נוסע ברכב. השניים נזקקו למספר ימי מנוחה. כמו כן נגרם נזק של כ-14,000 ש"ח למשאית הצבאית.

התביעה הצבאית עתרה להחמרת העונש, זאת שכן עניין לנו בעברה מסוכנת אשר בוצעה בנסיבות מחמירות - המשיב חש בעייפות עוד בטרם קרות התאונה; המשיב נהג במשאית במהירות גבוהה; המשיב הורשע בדין משמעתי בגין מספר עברות תעבורה, פעם אחת אף לאחר ביצוע העברה נשוא תיק זה; נגרמו חבלות קלות ונזק לרכוש. התובעת המלומדת הפנתה אל הוראות סעיף 382 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, אשר מחייבות בכגון דא הטלת פסילת רישיון לתקופה מזערית בת שלושה חודשים.

הסנגורית המלומדת עתרה לדחיית הערעור. היא עמדה על כך שכתב האישום הוגש רק כעבור שמונה חודשים לאחר ביצוע העבירה, על כך שהמשיב השתחרר משירות זה מכבר ועל כך שהמשיב טיפל באמו אשר חלתה במחלה קשה במהלך שירותו ולמרבה הצער נפטרה לפני מספר חודשים. הסנגורית הפנתה אל חוות דעת מפקדיו של המשיב, אשר לימדה שהוא חייל אחראי, אשר הפנים את הלקח הנדרש כתוצאה מהתאונה. היא ציינה, כי המשיב ביצע כבר שירות מילואים מאז ששוחרר משירות סדיר וכי הוא מזומן לשירות מילואים נוסף בחודש הבא. עוד עמדה הסנגורית על כך שהמשיב ואחיו מתקיימים ממשכורתו שלו מעבודתו כנהג וכי פסילה לתקופה ארוכה עלולה להביא לפיטוריו מהעבודה ולהותרת השניים חסרי פרנסה. צוין, כי רישיונו הצבאי של המשיב הותלה מנהלית למשך 30 ימים.

אכן, העונש אשר הוטל על ידי הערכאה הראשונה איננו משקף את חומרת האירוע ואת הסיכון הרב אשר נשקף ממנו. למעשה, היה מקום להטיל על המשיב עונש העולה בקנה אחד עם הוראת החוק המחייבת פסילה לתקופה מזערית בת שלושה חודשים. הנסיבות אשר צוינו על ידי בית-הדין קמא כמצדיקות סטייה משמעותית מאותו עונש אינן מהוות כאלה לטעמי.

עם זאת, לנוכח מכלול הנסיבות ובהתחשב בדרכנו כערכאת ערעור להימנע ממיצוי הדין עת מתקבל ערעור התביעה, מצאתי לנכון להסתפק בהחמרה מסוימת בלבד בעונש פסילת הרישיון.

התוצאה היא שערעור התביעה מתקבל. על המשיב יהא לרצות עונש פסילת רישיונות כולל של 75 ימים בפועל, שמהם תנוכה תקופת ההתליה המנהלית של הרישיון הצבאי בת 30 הימים. כן תנוכה כל תקופת פסילה אותה ריצה המשיב פועל יוצא של גזר דינה של הערכאה הראשונה. על מנת למזער את הפגיעה במשיב, מצאתי לנכון לפצל את ריצוי עונש הפסילה לשתי תקופות.

המשיב ירצה 30 ימי פסילת רישיון נהיגה אזרחי בלבד מיום 12/6/2011; (לתקופה זו יחפפו 15 ימים בלבד של פסילת רישיון הנהיגה הצבאי). כן ירצה המשיב 15 ימי פסילת רישיון נהיגה אזרחי בלבד מיום 10/7/2011.