פסק-דין בתיק ע 165/08

כללי

המערער, טור' ישראל אמסלם, הורשע לאחר שמיעת ראיות על ידי בית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון בעברה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), חלף עברה של חבלה חמורה, בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין, שבה הואשם מלכתחילה.

בגין הרשעתו הטיל עליו בית-הדין קמא הנכבד 30 ימי מאסר לריצוי בפועל, מעבר לימי מעצרו הסגור, וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עברה שיש בה יסוד של גרימת חבלה, פציעה או איום.

על הרשעתו בדין ערער המערער; התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש שנגזר לו.

עובדות כתב האישום

עובדות האירוע אשר עמד בבסיס פסק הדין הנתון כאן לערעור, תוארו בכתב האישום כדלקמן -

ביום 18 באוגוסט 2008 מחוץ לשטח מחנה בה"ד XXX שעה שסמל מורן מוסקוביץ (להלן: המתלונן) עשה דרכו לעבר תחנת אוטובוס הסמוכה לבסיס, ניגש לעברו המערער. המתלונן חשד בכוונותיו של המערער, ולפיכך שאל אם בכוונתו לריב עמו. המערער השיב בחיוב, הניח את התיק שנשא עמו, והיכה בחוזקה באמצעות אגרופו בלסתו של המתלונן. כתוצאה מהתקיפה נפל המתלונן ארצה, ואילו המערער הוסיף להכותו שש מכות אגרוף נוספות שעה שסמ"ר ערן לוין, אשר נכח במקום, ניסה לסלקו מעל המתלונן ולהפסיק את התקיפה.

כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן שבר בלסת התחתונה עם הגבלה בפתיחת הפה, והוא נזקק לאשפוז ולטיפול רפואי.

הכרעת הדין של הערכאה קמא

הרשעתו של המערער בדין התבססה בראש ובראשונה על גרסת המתלונן לאירוע. נקבע כי ביום האירוע יצא המתלונן מהבסיס בלוויית העד, סמ"ר ערן לוין. הוא הבחין במערער ובחברו כשהם יושבים בבגדים אזרחיים, ממתינים בצד. המתלונן חלף על פניהם ולאחר כ-50 מטרים של הליכה הסתובב לאחור והבחין במערער הפוסע מאחוריו יחד עם חברו. בשלב זה, לדבריו, פסע חצי צעד לעבר המערער ושאל אותו אם הוא "בטוח" שהוא "רוצה לריב". המערער השיב בחיוב, הוריד את התיק מעליו ואז "הכניס ל[ו] מהלומה בלסת".

כתוצאה מחבטה זו נפל המתלונן ארצה, ולנוכח עוצמת המהלומה לא זכר המתלונן דבר עד אשר קם מן הארץ. בשלב זה לא חש שהוכה עוד בידי המערער. הוא הבחין שהוא שותת דם ואמר למערער - "תחכה פה, אני אדקור אותך". לדבריו, הוא אמר כך לנוכח היותו עצבני מאחר שהותקף. המערער אמר, טרם שעזב את המקום - "אתה עוד תחזיר לי את הכסף".

בהכרעת דינו קבע בית-הדין קמא הנכבד כי הוא נותן אמון בגרסת המתלונן, והגדירה "[]גרסה מדויקת שניטלת ממנה מידה של גוזמה או השערה". בית-הדין הוסיף וציין כי המתלונן "תיאר מכת אגרוף אחת ונמנע מלהצטרף ל'הערכות' העד ערן בדבר אגרופים נוספים שניתנו לו כביכול על ידי הנאשם".

בית-הדין קמא ציין כי המתלונן "לא ניסה להסוות עובדות שלא היו נוחות לו, בין היתר בדבר צילום שטרות כסף ושימוש בכסף שהכין כאמור, והן באיומים בדקירה שהטיח בנאשם בסוף האירוע".

בית-הדין קמא ציין כי מהלך האירוע ומיקומו מתיישבים יפה עם גרסת המתלונן; תיאור האירוע שבפיו מתיישב היטב עם אופי האיומים שהשמיע המערער באוזניו; נפילת המתלונן באירוע איננה יכולה להיות מוסברת אלא אם כן היא נבעה מחבטה עזה ומוחצת שהוטחה בו, אשר תוצאותיה ניכרו בתיעוד הרפואי שהוגש.

שופטי בית-הדין קמא הנכבד התייחסו לדרך מסירת העדות על ידי המתלונן לפניהם וציינו כי "המתלונן עשה עלינו רושם מהימן השיב על שנשאל ולא נתפס לכלל סתירות בתוכן דבריו". לפיכך מצאו לאמץ את גרסתו הבסיסית על כל חלקיה.

המערער עצמו מסר גרסה שונה בתכלית ביחס לאירוע.

הוא סיפר כי סיים מטלותיו בשעה מוקדמת, יצא מהבסיס ולפיכך הציע לחבר, שהיה בדרכו לעבודה, להיפגש עמו. הוא סיפר לאותו חבר (רב"ט חי דהאן) כי המתלונן נוהג להקניטו, ולפיכך בכוונתו לשוחח עמו לבל ייאלץ לפנות ולהתלונן נגדו באוזני מפקדיו. השניים המתינו למתלונן על המדרכה בסמוך לבסיס. כעבור זמן קצר הגיע המתלונן, אשר העיר תוך כדי הליכה: "אתה רוצה לריב מכות? בוא נראה מה אתה שווה". המערער וחברו הלכו בעקבות המתלונן, אשר לפתע סב על עקביו, החל מתקרב לעברם ושאל את המערער: "אתה רוצה מכות?". אמירה זו לוותה בתנועת הזמנה באמצעות אצבעות ידיו.

המתלונן המשיך להתקרב אל המערער ובאופן מהיר הרים יד ימינו לעברו כדי להכותו באגרופו. המערער חמק מחבטה זו וניסה להטיח במתלונן אגרוף. אף הוא החטיא, ואז המתלונן הכה אותו במכת אגרוף, אשר פגעה בו "מתחת לבית השחי, בצלעות". בתגובה הכה המערער את המתלונן במהלומת אגרוף, אשר פגעה בלסתו. המתלונן נפגע, ניסה לפסוע לאחור, מעד ונפל לאחר שרגלו "הסתבכה" במשהו. חברו של המערער אמר למתלונן בשלב זה - "חלאס, באנו לדבר, זה לא מתאים"; דברים דומים אמר המערער עצמו. המתלונן חש שנשברה אחת משיניו, והייתה לו טיפת דם על חולצתו. לפיכך אמר המתלונן - "אני אדקור אותך ... יום אחד תצא מהבסיס ואני אדאג שידקרו אותך". המערער ניסה להרגיעו. חברו, חי דהאן, בחן את פיו של המתלונן והרגיעו כי "אין לו מה לדאוג".

בית-הדין קמא הנכבד ציין ביחס לאורח מסירת עדותו של המערער כי חש "כי הוא זורה חול בעינינו, לא אחת התקשה ליתן תשובות".

בית-הדין הגיע לכלל "מסקנה החלטית וברורה" בכל הנוגע לאמינות עדותו של המערער. על פי מסקנה זו - "אין לדברי הנאשם ... כל גרעין של אמת ועדותו רבת התהפוכות והשינויים אינה אלא בבואה לרצונו להיחלץ ממעשיו ובינה ובין האמת, אין ולא כלום. משכך אין ניתן לבסס על גרסת הנאשם זו שנמסרה בפנינו כל ממצא עובדתי ואין אלא לדחותה כבלתי אמינה מיסודה".

בהמשך ציין בית-הדין קמא שמצא את גרסת המערער "סתורה, מוקשית וחסרת ביסוס מן המסד ועד הטפחות. אין לבנה אחת בקיר המסד העובדתי שמידותיה, מיקומה וצורתה מוסכמים על הנאשם ועדו". לפיכך מצאו שופטי הערכאה קמא לדחות אותה "מכל וכל כחסרת אמינות מיסודה".

בית-הדין קמא הנכבד דחה מכול וכול גם את עדותו של חברו של המערער, חי דהאן. בית-הדין ציין כי עד זה "[ה]גזים עד כדי גיחוך" בתיאור השפעת מכת האגרוף מצד המתלונן על המערער וסתר את דבריו של המערער עצמו בשורה של עניינים.