פסק דין בתיק ע 16/11

בלמ"ס

ערעור (תעבורה) 16/11

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם אבי לוי - שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי -המערער (ע"י ב"כ, סרן לירן קליין)

נ ג ד

סגן דני מלסה - המשיב (ע"י ב"כ, סרן שי פרץ)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי הדרום שניתן בתיק דרום (תעבורה) 14/10 (אל"ם ארז פורת - הנשיא) בתאריך 24/3/2011. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

סגן דני מלסה (המשיב) הואשם והורשע על סמך הודאתו לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוטי דרום בעברה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 39א ו-62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בית-הדין לתעבורה הטיל עליו שישה חודשי פסילת רישיונות נהיגה לריצוי בפועל, שנת פסילת רישיונות על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך של 600 ש"ח.

התביעה הצבאית לא השלימה עם קולת העונש ובמסגרת ערעור אשר הוגש מטעמה, עתרה להשתת עונש פסילת רישיונות נהיגה בפועל לתקופה ארוכה מזו שהוטלה על ידי בית-הדין קמא, כזו "שלא תחרוג מתקופת המינימום של שנתיים הקבועה בחוק".

עובדות המקרה הינן פשוטות. ביום 16/1/2010 נהג המשיב בכביש 20, ברכב צבאי, לאחר ששתה משקאות משכרים. רכבו נעצר על ידי שוטרי משטרת ישראל ובוצעה לו בדיקה, אשר גילתה קיומו של ריכוז אלכוהול של 300 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף בגופו. ריכוז זה חורג מהסף הקבוע בחוק ולפיכך, הואשם והורשע המשיב בעבירה האמורה לעיל.

התביעה הצבאית ציינה במסגרת ערעורה, כי בית-הדין קמא שגה, כאשר חרג מעונש המינימום הקבוע בחוק למי שמורשע בעבירה שעניינה נהיגה בשכרות, והצביעה על שורה של פסקי דין אשר יצאו לפני בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים, אשר המסר העולה מהם הינו כי האפשרות לסטות מהעונש המזערי הקבוע בחוק הינה מצומצמת ותלויה בקיומן של נסיבות יוצאות דופן.

התובעת המלומדת עמדה על כך, שבמקרה זה קיימת שורה של נסיבות לחומרה, אשר הצדיקו הטלת פסילת רישיונות לתקופה המזערית הקבועה בחוק והימנעות מסטייה ממנה, כפי שנקטה הערכאה הראשונה. כך, הצביעה התובעת המלומדת על העובדה שהמשיב ביצע את העבירה כשהוא קצין בשירות הקבע, כשהוא נוהג ברכב צבאי, בנתיב תחבורה מרכזי, תוך שהוא פוגע בחובתו להיות דוגמא אישית לפקודיו. התובעת הצביעה על כך, שהמשיב לא ידע כלל מה היה ריכוז האלכוהול במשקה האלכוהולי הביתי אשר אותו שתה כשש שעות לפני שנתפס ובכל זאת, נהג ברכב. התובעת טענה, כי המשיב סיכן את עצמו, את הנוסעים ברכבו וכן עוברי דרך אחרים. היא טענה, כי הנסיבות האישיות לא הצדיקו חריגה כה משמעותית מעונש המינימום הקבוע בחוק.

הסנגור המלומד עתר בפניי להותיר את גזר דינה של הערכאה הראשונה על כנו, שכן לדעתו, התוצאה העונשית משקפת איזון ראוי בין השיקולים לחומרה ולקולא. הסנגור המלומד אף הפנה אותי אל שורה של פסקי דין, אשר יצאו לפני בית המשפט המחוזי ואשר לטענתו, עוסקים באירועים דומים אשר מאופיינים בנסיבות חמורות יותר ואשר נעדרים נסיבות מקלות הקיימות בעניינו של המשיב ואשר במסגרתם אושרו עונשים, אשר חרגו מתקופת המינימום הקבועה בחוק.

הסנגור המלומד הצביע על שורה של נסיבות לקולא המתקיימות במקרה זה ולטענתו, הללו מהוות נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מהוראת המינימום הקבועה בחוק. כך, ציין הסנגור המלומד את ריכוז האלכוהול הנמוך יחסית אשר נמצא בגופו של המשיב, את העובדה שבדיקת המאפיינים שנערכה למשיב הייתה תקינה, את העובדה שהמשיב נהג רק שש שעות לאחר שסיים לשתות והאמין בתום לב שריכוז האלכוהול בגופו ירד מתחת לרף הרלוונטי בעיני החוק. הסנגור ציין את עברו התעבורתי הנקי של המשיב ואת העובדה שבפועל נהיגתו לא הייתה מסוכנת כלל. הסנגור הבליט את העובדה, שפועל יוצא מהאירוע הנדון כאן, הודח המשיב מתפקידו כמפקד צוות הדרכה בבסיס אימונים פיקודי ונאלץ לקטוע את שירותו בקבע. הסנגור עמד על כך, שמרשו הפנים את הטעות אשר הביאה אותו לדין והפך את ההתנדבות במסגרת עמותת "אור ירוק", בדרך של הדרכת נוער לבטיחות בדרכים, כאורח חיים. עוד עמד הסנגור על כך שהמשיב הודה מיד באשמה והביא לחיסכון בזמן שיפוטי, חרף האפשרות לעלות טענות נגד האשמה אשר הובאה נגדו. הסנגור גם עמד על כך שהעבירה נושנה יחסית ועל כך שמרשו משוחרר משירות מזה שנה ומאז נוהג בזהירות ובלא לבצע כל עבירה. לבסוף ציין הסנגור המלומד, כי מרשו צפוי להתפטר מעבודה, שכן הוא איננו יכול לשלב את עבודתו עם לימודיו האקדמיים ועם ההתנדבות בעמותת "אור ירוק", לנוכח עונש פסילת רישיון שהוטל עליו.