פסק-דין בתיק ע 141/05

לאחר שבחנו את טיעוניהם המפורטים של באי-כוחם המלומדים של הצדדים, את חומר הראיות ואת הכרעת-הדין של בית הדין קמא, החלטנו, פה אחד, לזכות את המערער, רב"ט נאסר אבו סבילה, מחמת הספק, מהעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, ומהעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הרשעת המערער על-פי הודאתו בעבירות של בריחה ממשמורת ושל התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיפים 121 ו-130 לחוק השיפוט הצבאי - נותרת בעינה.

הנימוקים לפסק דיננו זה יינתנו בנפרד, במועד אחר.

לנוכח החלטתנו לזכות את המערער, כאמור, מהעבירות העיקריות של הוצאת נשק מרשות הצבא ושל שיבוש מהלכי משפט, ומכיוון שהמערער כלוא מזה למעלה משנה, ישוחרר המערער מהמאסר לאלתר.  

ניתן והודע היום, ‏‏‏כ"ב אדר תשס"ו‏, 22 במרץ 2006‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

נימוקי פסק-הדין

כללי

1. ביום שמיעת הערעור הודענו על זיכויו של המערער, רב"ט נאסר אבו סבילה, מחמת הספק, מהעבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא ושל שיבוש מהלכי משפט, שבהן הורשע לאחר משפט הוכחות שהתנהל נגדו בבית הדין המחוזי.

להלן יובאו נימוקינו לזיכוי האמור.

2. המערער הועמד לדין בבית הדין קמא בגין מספר אישומים: הוצאת נשק מרשות הצבא; בריחה ממשמורת (שני פרטי אישום, בשני כתבי אישום נפרדים, שהדיון בהם אוחד); שיבוש מהלכי משפט; והתנהגות שאינה הולמת. המערער הודה בעבירות של בריחה ממשמורת ובעבירה הנגזרת של התנהגות שאינה הולמת, וכפר באשמות של הוצאת נשק מרשות הצבא ושל שיבוש מהלכי משפט.

לאחר שמיעת הראיות הורשע המערער, פה אחד, בכל העבירות שיוחסו לו, והושתו עליו (בדעת רוב) שש שנות מאסר לריצוי בפועל (שמניינן מיום מעצרו), לצד מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי.

3. למערער יוחס בכתב האישום, כי בתאריך 19/01/05, בין השעות 05:00-01:00, הוציא מרשות הצבא ביודעין ושלא כדין את כלי נשקו האישי של רב"ט ממדוח אלהוזייל (להלן: המתלונן), מסוג "קלע סער" A-4 (להלן: הנשק), אשר אליו הוצמדו טלסקופ, דורגלים ומתאם "טריג'יקון" (להלן: אביזרי הנשק) - מתוך חדר מגוריו של המתלונן ביחידתם המשותפת (להלן: הבסיס או היחידה). כן צוין בפרטי העבירה שבפרט האישום הראשון בכתב האישום, כי המערער "הכניס את הנשק האמור לתיקו האישי והניח מעליו ציוד אישי. הנאשם נטל את תיקו האישי, ובו הנשק כאמור, ויצא מבסיסו לביתו סמוך לשעה 05:00. הנשק לא אותר ולא הוחזר לרשויות הצבא".

כמו-כן, הואשם המערער בכך שבתאריך 20/01/05 התקשר אל רב"ט ענבר רוני, מש"קית הת"ש ביחידה, וביקש ממנה את מספר הטלפון של רב"ט מנסור אלקורען, על מנת לברר מדוע אמר את שאמר בחקירתו במצ"ח - בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין. בפועל, רב"ט ענבר לא מסרה למערער את מספר הטלפון המבוקש והמערער לא שוחח, בסופו של דבר, עם רב"ט אלקורען.

4. ערעור ההגנה כוון בעיקר כנגד הרשעת המערער בעבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא ושל שיבוש מהלכי משפט; ולחלופין - כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

עיקרי הכרעת-הדין של הערכאה קמא

5. הרשעת המערער בעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא, נסמכה בעיקר על "ההודיה בפני הסוכן", לצד "הראיות המשמשות 'דבר-מה מוגבר'" (פסקה 5 להכרעת הדין).

6.בפתח הכרעת-דינו פירט בית הדין המחוזי את העובדות שאינן שנויות במחלוקת.