פסק-דין בתיק ע' 5337/08

השופט סא"ל י' לרר :

1. המערער הורשע על פי הודאתו בשני פרטי אישום:

א.      חברות בארגון הג'יהאד האיסלמי משנת 2004 ועד ליום מעצרו.

ב.      ניסיון לגרימת מוות בכוונה כמתואר בפרט האישום החמישי שבכתב האישום המתוקן.

2. כעולה מכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, הוא היה שותף, והיווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מחוליה ששמה לה למטרה להוציא לפועל פיגוע התאבדות בירושלים.

3. הפרט החמישי לכתב האישום המתוקן מתאר בהרחבה ובמפורט את שלבי הניסיון ואת חלקו של המערער.

כעולה מן התיאור שם המערער היה חלק חשוב בחוליה, מעורב היטב בפעילותה והיה קשור בה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, במטרה להוציא לפועל פיגוע התאבדות כפול אשר לו היה מתממש היה גובה חייהם של עשרות קורבנות. חומרה מיוחדת במקרה זה הייתה העובדה כי פיגוע ההתאבדות אמור היה להתממש בבית כנסת.

4. בנסיבות המתוארות בכתב האישום העונש הראוי להשית על כל חברי החוליה היה מאסר עולם.

בפסק הדין בעניין נופל קבע ביהמ"ש הצבאי לערעורים כי נטילת חלק בהוצאה לפועל של פיגוע המוני, אשר עלול לגרום למותם של רבים, הינו אחד המקרים המתאימים לגזירת מאסר עולם, גם אם העבירה לא הושלמה ולא נגרם מותו של אדם. על הלכה זו חזרנו לא אחת ואכן ביהמ"ש השית מאסר עולם על מקרים דומים למקרה שלפנינו (ראה ע' איו"ש 303/03, ע' איו"ש 45/04, ע' איו"ש 1049/05 וגם ע' איו"ש 1571/05).

5. בתיק זה הגבילה עצמה התביעה במסגרת הסכם עם הסנגוריה ל-30 שנות מאסר לריצוי בפועל: "הגיעו הצדדים להסכמה בתיק זה לפיה התביעה מגבילה עצמה לעונש של 30 שנות מאסר לריצוי בפועל. הגם שעונש זה הינו נמוך מהותית מרמת הענישה בתיקים כגון זה..." (תיק יהודה 3275/05 פרוטוקול מיום 3/09/07).

6. תיק תיק ונסיבותיו. אין מקום לבחון בזכוכית מגדלת את השאלה המרכזית בתיק זה והיא: מה היה חלקו של המערער במעשים ומה הייתה רמת מעורבותו. בימ"ש קמא בנימוקי גזר הדין ראה לנכון:

" לציין את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר פעל בנחישות כדי להוציא לפועל פיגוע התאבדות כפול... ובהמשך ניתן לראות כי הנאשם מילא תפקיד חשוב ומרכזי במימוש המזימה הזדונית ועשה כל שלאל ידו כדי שהפיגוע יתבצע. במעשיו, גילה הנאשם את דעתו כי חיי אדם אינם חשובים בעיניו וכי מוכן היה שיהרגו עשרות אנשים. על כן ראוי הנאשם לענישה מחמירה אשר תרחיקו שנים ארוכות מחברת בני האדם, תמנע את הסכנה הצפויה ממנו ותהווה הרתעה לכלל הציבור מפני ביצוע עבירות מסוג זה." (פס"ד בתיק).

לצד האמור נציין כי המדרג העונשי אותו קבע בימ"ש קמא תואם את נסיבותיהם הפרטיות של כל אחד מהמעורבים. כך אין ספק כי ענינו של מחמד רדאד שנשפט ל-30 שנות מאסר (תיק יהודה 3205/05) עולה בחומרתו על זה של המערער. עם זאת, לא ראינו אבחנה ברורה בין ענינו של המערער לזה של חברו איאד פואג'ה שנדון ל-27 שנות מאסר(תיק 3208/05) מאחר שמעורבות המערער היתה כאמור רציפה ומשמעותית עד לשלבים סופיים של נסיון הפיגוע כאשר הוביל את המחבלים לבית חנינה.  

מן הראוי לחזור ולאזכר שתי הלכות שניתנו בנידון בביהמ"ש הצבאי לערעורים:

"מי שעוסק בגיוס מתאבדים וסיוע להפיכתם לפצצת אדם חיה דינו מאסר לתקופה ממושכת..." (ע' איו"ש 41/04)

" אנשים הנוטלים חלק במעשים כאלה ראויים לעונש שירתיע לא רק אותם אלא גם אחרים מלנסות ליטול חלק ומעורבות כלשהי בפיגועים או בניסיונות לבצע פיגועים. הרחקת אנשים מסוגו של המערער יכולה להביא לצמצום משמעותי בניסיונות לבצע פיגועים ותקוותינו אף להעלמם מהעולם." (ע' איו"ש 2713/04).

7. אנו סבורים כי יש גבול עד כמה ניתן לרדת ברמת ענישה תוך כדי הזדקקות לאבחנות מלאכותיות על מעשים חמורים כגון אלה.

עונש של 27 שנות מאסר לריצוי בפועל בנסיבות מקרה זה אינו עונש חמור יתר על המידה.

אשר על כן, אין מקום להתערבותנו בעונש שהוטל על המערער בבימ"ש קמא ואנו דוחים את הערעור.