פסק-דין בתיק ע' 5302/08

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו:

כללי

נגד המערער הוגש כתב אישום הכולל חמישה עשר פרטי אישום, אשר נגעו לארבעה אירועי שוד שונים, כפי שיפורט להלן:

האירוע הראשון מיום 15.6.05, כולל עבירת שוד (פרט אישום 1) ועבירת תקיפה (פרט אישום 2) של מתלונן בשם סעיד ג'ואבה. נטען כי במסגרת האירוע, תקף המערער את המתלונן, בעת שזה יצא מרכבו לתקן תקלה ברכב, היכהו בכתפו ובבטנו באמצעות חפץ מתכתי. כתוצאה מכך נפל המתלונן על הכביש, ואילו המערער נכנס לרכב ונמלט מהמקום.   

האירוע השני מיום 21.7.05, כולל אף הוא עבירת שוד (פרט אישום 3), עבירת איומים (פרט אישום 4) והחזקת אמל"ח (פרט אישום 5). על פי המתואר בכתב האישום, המערער נכנס למונית השייכת למתלונן, מר דניאל דגו, באזור התחנה המרכזית בתל אביב וביקש שזה יסיעו לירושלים. במהלך הנסיעה, שלף המערער אקדח, הצמידו לצווארו של המתלונן ואיים להורגו אם לא ייסע בהתאם להכוונתו. כמו כן, המערער דרש מהמתלונן את חפציו האישיים. המתלונן מסר לו את ארנקו ובו סכום של 700 ש"ח. כשהגיעו המערער והמתלונן לא-רם, המערער לקח את רכבו של המתלונן ונמלט מהמקום.

באירוע השלישי המתואר בכתב האישום מיום 24.7.05, נטען כי המערער נכנס למונית בתל אביב וביקש מהנהג, מר אילן פרץ, להסיעו לירושלים. באזור א-רם שלף המערער סכין, הכה את הנהג ואיים עליו כי יהרגו אם יצעק. כן דרש ממנו את חפציו האישיים. לאחר שמסר המתלונן למערער סכום של 2,200 ש"ח, המערער הניע את הרכב ונסע בהשאירו את המתלונן במקום. בגין המעשים האמורים יוחסו למערער עבירת שוד (פרט אישום 6), עבירת תקיפה (פרט אישום 7), עבירת איומים (פרט אישום 8) ועבירה של החזקת סכין (פרט אישום 9). יצוין כי עובר לאירוע הנ"ל נמצאה המונית במחסום קלנדיה, נהוגה על ידי מר סעיד סלאחי (עד תביעה 6), אשר טען כי התבקש להעביר את הרכב במחסום על ידי אדם שהציג עצמו כערבי מאבו גוש.

באירוע הרביעי, מיום 26.7.05, נכנס המערער למונית בעיר תל אביב, בה נהג המתלונן, מר הנרי אוזן וביקש להסיעו לירושלים . באזור א-רם הוציא המערער את מפתחות הרכב, שלף סכין ואיים על המתלונן בדקירה, בדרשו שילך מהמקום. לאחר מכן, נמלט המערער ממקום האירוע. בגין מעשים אלו מיוחסות למערער עבירת שוד (פרט אישום 10) ועבירת איומים (פרט אישום 11).

במסגרת פרטי אישום 12-14 יוחסו למערער עבירות של שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר והפרעה לחייל, בכך שביום 31.7.05 הציג לחיילים במחסום קלנדיה תעודת זהות מזויפת על שם אחמד ברהמייה וזאת במטרה לעבור את המחסום.

לבסוף, פרט האישום האחרון מייחס למערער עבירה של יציאה משטח צבאי סגור, בכך שבעת ביצוע המיוחס לו באירועים הראשון עד הרביעי יצא מתחומי האזור ונכנס לישראל ללא היתר.

המערער כפר בכל העבירות המיוחסות לו. 

ההליכים בבית משפט קמא

חומר הראיות הנוגע לאירועי השוד הוגש לבית המשפט במסגרת הסכמות דיוניות בין הצדדים (ראה פרוטוקול מיום 22.11.07 ומיום 16.03.08). בנוגע לעבירות זיוף מסמך והתחזות לאחר נשמעה עדותו של עד התביעה איהאב ספיאן. בפרשת ההגנה העיד המערער והכחיש את המיוחס לו.

בית המשפט קמא זיכה את המערער, פה אחד, מעבירות נשוא השוד הראשון, הרשיעו ברוב דעות בעבירות הקשורות לשוד השני והרשיעו פה אחד בעבירות בגין השוד השלישי והרביעי. כן הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו במסגרת פרטי האישום 12-15.

את ממצאיו העובדתיים באשר לאירועי השוד סמך בית המשפט על מסדרי זיהוי התמונות שבוצעו בתיק זה למתלוננים השונים ושהוגשו כאמור בהסכמה, במהלכם זוהה המערער כמי שביצע את האירועים המדוברים.

באשר לשוד הראשון קבע בית משפט קמא כי המשקל שיש לייחס למסדר הזיהוי הינו נמוך ביותר ולא ניתן לבסס עליו את הרשעת המערער. הכרעה זו ביסס בית המשפט על פערים וסתירות שמצא בשתי האמרות של העד המזהה המתארות את השוד, וכן על התרשמותו כי החוקר ניסה להנחות את העד במהלך המסדר. בנוסף, דגש ניכר הושם על ידי בית המשפט קמא על העובדה כי מלבד תמונתו של המערער, יתר התמונות לא כללו מאפיין חשוב בתסרוקת, עליה דיבר המתלונן בעדותו.

באשר לאירוע השוד השני סבר בית המשפט קמא, ברוב דעות, כי יש להרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו בגין שוד זה, על יסוד זיהויו במסדר זיהוי תמונות על ידי המתלונן. שופטי הרוב סברו כי אופן התבטאותו של העד המזהה, לפיו " קרוב לודאי" שמדובר בשודד, אינה מפחיתה ממשקל הזיהוי אלא מוסיפה נופך של אמינות לעד אשר נזהר בדבריו וניסה לדייק בהן. אף בסמיכות שבין מסדר הזיהוי הראשון לשני לא ראו שופטי הרוב סיבה להפחתה ממשקל המסדר, הואיל ולא נמצאו במסדר השני הליקויים שאפיינו את המסדר הראשון. באשר לשיוכם האתני השונה של המערער ושל העד המזהה ולאי תיעוד המסדר בצילום וידאו, קבעו שופטי הרוב כי למרות שיש בהם כדי להפחית במידת מה מהמשקל, זיהויו המיידי של המערער על ידי העד גובר על ההפחתה במשקל המסדר. סגן הנשיא רס"ן עצמון הוסיף כי על אף שאין המדובר בעדות שיטה, הדמיון בין אירוע זה ואירועי השוד האחרים בהם הורשע המערער פה אחד וסמיכות הזמנים בין האירועים, מהווים חיזוק מספיק למשקל הזיהוי כדי להביא להרשעת המערער.

שופט המיעוט, הנשיא סא"ל לקח, סבר כי במקרה דנן אין די במסדר הזיהוי כשלעצמו כדי לסמוך עליו את הרשעת המערער. לדידו, עקב סמיכות הזמנים בין מסדרי הזיהוי שנערכו למתלוננים באירוע השוד הראשון והשני, אף במסדר הזיהוי השני עולה חשש של רמיזה מצד החוקרים, חשש שלא הופרך היות והמסדר לא תועד בוידיאו. זאת ועוד, אין בפנינו ודאות בזיהוי מאחר שהמתלונן זיהה את תמונת המערער רק ברמה של "קרוב לוודאי". כמו כן, ציין כבוד הנשיא כי מסדר הזיהוי נערך למי ששייך לקבוצה אתנית שונה מזו שאליה משתייך העד, עובדה אשר יש בה כדי להשפיע על משקל הזיהוי. לאור כל האמור, הגיע שופט המיעוט למסקנה כי על מנת לבסס הרשעה על המסדר היה צורך בתוספת ראייתית התומכת במסדר ומסירה את הספק בנוגע לזיהוי של המערער. לדעת שופט המיעוט, תוספת כאמור לא הוצגה, ועל כן, סבר כי יש לזכות את המערער מחמת הספק אף מהמיוחס לו במסגרת האירוע השני.

בנוגע לאירועי השוד הנותרים, קבע בית המשפט פה אחד כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהמערער ביצע את המיוחס לו, זאת בהסתמך על מסדרי הזיהוי של עד התביעה מר סלאחי (אירוע השוד השלישי) ועד התביעה מר אוזן (אירוע השוד הרביעי) וכן על שיטת הביצוע הדומה עד מאוד בשני האירועים, שיש אף בה כדי לתמוך ולחזק את זיהויו של המערער.

בגין הרשעה זו, הושתו על המערער 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, שיימנו החל מיום מעצרו 11.12.06. כן הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה של שנה אחת (תיק בית אל 3512/02), שהיה תלוי ועומד נגד המערער באופן שיהא עליו לרצות 9 שנות מאסר בפועל. לצד האמור, הוטלו על המערער עונשי מאסר מותנים.