פסק-דין בתיק ע' 4937/08

השופט אל"ם י' מינא :

בהכרעת דין מנומקת כדבעי, הרשיע בימ"ש קמא בהרכב נשיא ביהמ"ש הצבאי יהודה, סא"ל צבי לקח, רס"ן סטיב ברמן ורס"ן עזריאל לוי, את המערער בביצוע העבירות הבאות:

א.      ניסיון חטיפה בנסיבות מחמירות - כאשר בחודש מרץ 2006 נפגש המערער עם אחרים והסכים להצעה להשתתף בחטיפה וחקירת אדם המשתף פעולה עם ישראל. המערער הסיע ברכבו את השניים וכן אדם נוסף כשהם חמושים כלי נשק מסוג קלצ'ניקוב ואקדח. כשהגיעו לביתו של החשוד בשיתוף פעולה, ניסו להיכנס לביתו, אולם אביו מנע זאת מהם ואחד מחברי החוליה ירה בכתפו של האב מאקדח אותו החזיק. החטיפה לא יצאה לפועל והערער וחבריו חזרו לרמאללה.

ב.      חטיפה בנסיבות מחמירות - שבועיים לאחר האירוע המתואר לעיל, יצא המערער עם שניים מחברי החוליה והם העלו לרכבם את מוחמד אבו-אל-עבד, בו חשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. אחד מחברי החוליה הכה את מוחמד, על מנת שיודה בשיתוף פעולה עם ישראל, אולם מוחמד הודה רק בעבירות סמים ולכן שוחרר על ידי המערער וחבריו.

ג.        חטיפה בנסיבות מחמירות - בחודש מאי 2006 פנה המערער לאחרים והציע להם לחטוף ולחקור אדם בשם צאבר, אשר נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל ובשימוש בסמים. החוליה נסעה לביתו של צאבר בביתוניה, והם חטפו את צאבר תוך שימוש באלות וכשהם רעולי פנים. כשהגיעו למקום מרוחק, חקרו את צאבר תוך שהמערער מכה אותו באלה. צאבר לא הודה בשיתוף פעולה עם ישראל. לאחר מכן, הכניס המערער את צאבר לתא המטען ברכב והסיע את חבריו מהמקום תוך שהוא מעדכן פעיל בכיר בגדודי אל- אקצא בדבר החטיפה.

ד.      ניסיון לגרימת מוות בכוונה - באותו חודש, מאי 2006, החליט המערער לנקום את מות חברו, מילאד ערייס. הוא סיכם עם אחרים כי יצאו לחטוף יהודים ולרצוח אותם. החוליה נסעה ברכבו של המערער כשהוא מצויד בסכין והבחינו בזוג יהודים הממתינים לטרמפ. הם סימנו לזוג כי בדעתם לקחת אותם טרמפ, אולם בשל ג'יפ צבאי אשר היה במקום, הם המשיכו בדרכם וכששבו למקום, כבר לא היה הזוג שם.

ה.      ניסיון לגרימת מוות בכוונה - בתאריך 26.5.2006 הציע המערער לאחר לבצע איתו פיגוע דקירה. השניים נסעו לכביש 457 והמערער יצא מהרכב כשהוא חמוד בסכין, פתח את מכסה המנוע וסימן לרכבים העוברים סימני מצוקה כאילו חסרים מים לרכבו. בסמוך לכך עצר אדם בשם דוד בן-ישר את רכבו בצידו השני של הכביש והביא למערער שני בקבוקי מים. משחזר בן- ישר לרכבו, התעקש המערער להחזיר לו בקבוק מים אחד, למרות שמר בן-ישר אמר לו שאין צורך בכך. בעת שמר בן-ישר ישב ברכבו, דקר אותו הנאשם באמצעות הסכין.

ו.        ניסיון לגרימת מוות בכוונה - בתאריך 29 במאי 2006, שלושה ימים לאחר האירוע הקודם, יצא שוב המערער בלווית אדם נוסף לבצע פיגוע דקירה נוסף על פי אותה שיטה של פתיחת מכסה המנוע, כאילו הרכב תקוע והמתין לבואם של יהודים אותם יוכל לדקור. משהגיעו החיילים לרכב, ניסו המערער וחברו להסתיר את הסכין, אולם הם נעצרו.

המערער כפר בכתב האישום כפירה גורפת, ולאחר שנשמעו עדי התביעה, העיד גם המערער בעצמו.

בסיומו של יום, הרשיע כאמור, בימ"ש קמא את המערער בכל פרטי כתב האישום שיוחסו לו.

משהורשע המערער, קיים בימ"ש קמא בתאריך 22.9.2008 ישיבה  שבה טענו הצדדים לעניין העונש. התובע הצבאי הדגיש את חומרת העבירות בהן הורשע המערער וביקש לגזור עליו עונש שיעלה על 22 שנו מאסר בפועל. מנגד, טען הסנגור המלומד, עו"ד איסמעיל טוויל, כי אמנם מדובר בפרשייה מסוכנת, אולם יש להודות לאל שלא נגרמה על נכות לקורבן אשר נדקר על ידי המערער. לטענתו של הסנגור, יש להתחשב בעובדה כי מערער היה בן 20 בעת ביצוע העבירות ומחשבתו היתה מוגבלת ורגש הנקמה הוא זה שמילא תפקיד מרכזי, כאשר לא שלט ביצריו.

המערער, בדבריו האחרונים במהלך הישיבה, הביע חרטה על מעשיו וביקש שתינתן לו ההזדמנות לחזור לחיים נורמטיביים.

ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, גזר על מהערער עונש של 20 שנות מאסר לריצוי בפועל, ומכאן הערעור שהוגש על ידי הסנגור בפנינו.

הסנגור טען, כי שגה בימ"ש קמא כאשר נעתר לכמעט מלוא בקשת התביעה, אשר ביקשה לגזור על המערער 22 שנות מאסר, וביהמ"ש בחר למצות עימו את הדין. כמו-כן, לטענתו, ביהמ"ש לא לקח בחשבון את העובדה כי המערער ביצע את מעשיו כתוצאה ממצב נפשי בו היה נתון בשל מות חברו מול עיניו. כן לא הקל ביהמ"ש עם המערער כאשר לא התחשב בכך שלא נגרם נזק רב למתלונן שנדקר ולעובדה כי המערער התחרט על מעשיו.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים לעונש, וכן לאחר שעיינו בפסיקה שהוצגה לנו על ידי הצדדים, אנו קובעים כדלקמן:

טוב היה לערעור זה אילו לא היה מוגש כלל.

כפי כבר ציינו במספר רב של פסקי דין, אין ביהמ"ש הצבאי מתערב בעונש, אלא אם הוא סוטה באופן קיצוני לחומרה או לקולא. בעניינו, נראה כי ביהמ"ש קמא הקל עם המערער ואף לא מיצה עימו את הדין. לטעמנו, עבירת החטיפה הינה מן העבירות החמורות ביותר אשר בספר החוקים. עבירות החטיפה שביצע המערער היו אינטנסיביות ורבות, ואם נוסיף לכך את ניסיונות הרצח שביצע המערער בדרך מתוחכמת כפי שעשה, הרי שהעונש שנגזר על המערער מקל עימו.

המדובר בסדרה של עבירות חמורות ביותר שהעונש הראוי להן הוא מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וביהמ"ש קמא עשה עבודתו נאמנה  כאשר גזר על המערער 20 שנות מאסר.

לפיכך, אמליץ לחבריי להרכב לדחות את הערעור.