פסק-דין בתיק ע' 4292/08

השופט אל"ם יורם חניאל :

המערער, אסמעיל עלי חליל אלחואמדה, יליד 1977 תושב העיירה סמוע , נעצר על יד כוחות הביטחון בתאריך 4/9/06, בחשד כי היה מעורב בשורה של עבירות חמורות כנגד ביטחון האזור. לימים משהצליחו הצדדים לצמצם את יריעת המחלוקת ביניהם, הניחו בפני ביהמ"ש הסדר טיעון, במסגרתו הודה המערער בכתב אישום מתוקן.

משהודה כאמור בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע המערער בחברות ובפעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בנשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת ובקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. נוכח כל זאת, בקשו הצדדים להשית על המערער עונש מוסכם אשר כלל חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך 12,000 שקלים או חצי שנת מאסר תמורתו.

הסדר זה התקבל על דעתו של כבוד השופט רס"ן אמיר דהאן והוא מצא אותו מאזן כהלכה את שיקולי הענישה הרלוונטיים ככל שהם נוגעים למערער דנן. לפיכך קיבל בית המשפט את ההסדר וגזר על המערער את העונשים הבאים:

א.           66 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

ב.           48 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 5 שנים מיום שחרורו לא יעבור המערער עבירה של קשירת קשר, ניסיון, שידול, סיוע, או עבירה מושלמת של הריגה, גרימת מוות בכוונה, גרימת חבלה חמורה, ירי לעבר אדם, הנחת פצצה או הכנת פצצה.

ג.             12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך 5 שנים מיום שחרורו עבירה הקשורה בהתאחדות בלתי מותרת.

ד.           קנס כספי בסך 12,000 ש"ח,  או 6 חודשי מאסר תמורתו.

הגם כי הגיעו להסדר טיעון, לא הניח גזר הדין את דעתה של הסנגוריה וזאת משני טעמים. בראש ובראשונה ראתה הסנגוריה את עונש המאסר על תנאי כבלתי סביר, ארוך ודרקוני ובשל היותו בלתי פרופורציונאלי לעונש המאסר בפועל בקשה לקבוע כי איננו הגיוני ובודאי שאיננו מידתי. על כל אלו טענה הסנגוריה כי משהניחו את רכיב המאסר על תנאי לשיקול דעתו של ביהמ"ש, שגה זה האחרון וחרג מסמכותו. בהטילו 48 חודשי מאסר על תנאי ובצידם 12 חודשי מאסר נוספים על 66 חודשי המאסר בפועל, חרג ביהמ"ש, כך לטענת הסנגוריה, ב-6 חודשי מאסר.

מאידך טענה התביעה הצבאית כי אין לראות בפסיקת ביהמ"ש חריגה מסמכות. לטעמה, נתונה פסיקתו של ביהמ"ש לפרשנות, כי שני רכיבי המאסר על תנאי חופפים הם ולא יהיו ניתנים להפעלה במצטבר. דא עקא, לו ידחה ביהמ"ש פרשנות זו, לא תהייה כל התנגדות מטעמה להפחית 6 חודשי מאסר על תנאי מעונשו של המערער. יחד עם זאת וככל שנוגעים הדברים לגופה של העתירה, אין לדעת התביעה כל מקום לקבל עתירה זו ויש לדחותה על הסף.

כבר בפתח הדברים יאמר, כי בחנתי בקפידה רבה את טענות הצדדים והגם כי על פני הדברים נראה לכאורה שחרג ביהמ"ש מסמכותו, דומני כי נתפסה הסנגוריה לכלל טעות וכי בסופם של דברים יפה נהג ביהמ"ש ואין בפסיקתו פסול. על רקע האמור, אבחן את טענת הסנגוריה ואת ההשלכות המעשיות הנובעות מכך.

ניתן בהחלט לקבוע כי שיטת ביהמ"ש במבנה גזר הדין היא שהביאה את הסנגוריה לכלל טעות שכן פתוחה לביהמ"ש הדרך לגזירת הדין בשלוש דרכים וכפי שעמד עליהן המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון (כתוארו אז) השופט חשין בתיק דנ"פ 8086/01 דניס אייזן נ' מדינת ישראל.

"כאשר צורפו בכתב-אישום אחד כמה אישומים... והנאשם הורשע ביותר מאישום אחד, יכול בית-המשפט לגזור עליו את הדין באחת משלוש שיטות:

(א) יכול הוא להצמיד לכל אחד מפריטי ההרשעה עונש נפרד (מאסר וקנס או אחד מהם); ואם היו אלה ענשי מאסר נפרדים, יחול [כיום: סעיף 45 לחוק העונשין - מ' ח']: על הנאשם לרצות את עונש המאסר הארוך ביותר, אלא אם בית-המשפט קובע שענשי המאסר יהיו מצטברים, כולם או מקצתם.

(ב) יכול הוא להטיל ענשי מאסר נפרדים על כל אחד או אחדים מפריטי ההרשעה, תוך ציון תקופת מאסר כוללת שארכה יכול להיות כארכן המצטבר של תקופות המאסר הנפרדות אשר הוטלו או תקופה קצרה מזו.

אם צויינה תקופת מאסר כוללת כזאת אחרי פירוט תקופת המאסר לכל פריט של ההרשעה לחוד, דומה הדבר להצטברות מלאה או חלקית של ענשי המאסר, לפי [כיום: סעיף 45 לחוק העונשין - מ' ח'].

(ג) יכול הוא לגזור עונש מאסר כולל (או קנס כולל או שניהם), בלי לפרט את העונש לגבי כל אחד מפריטי ההרשעה לחוד."

הגם כי שלוש דרכים לפנינו בגזירת הדין, סיכם ביהמ"ש את היתרונות והחסרונות לשיטות אלו ואגב כך אלו הבהירה השופטת בייניש ברע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל את הדברים הבאים:

 "... לכאורה, השיטה של ייחוד העונש לכל עבירה בנפרד היא רצויה, שכן היא מעניקה אפשרויות בקרה רבות יותר לבחינת חוקיות העונש; היא מאפשרת לבחון את אופן חישוב העונש ומידתו, ואף מתווה אמות מידה להפחתת העונש בערעור, אם מזוכה הנאשם בערכאת ערעור מאחת העבירות שהורשע בהן בערכאה הדיונית... עלינו לתת דעתנו לכך שבמקביל להנחיה הפסיקתית להטיל עונשים נפרדים, התפתחה הפרקטיקה של הטלת עונש כולל. פרקטיקה זו מקובלת מאוד, ואף קיבלה במשתמע את אישורו של בימ"ש זה במספר גדול של פסקי-דין... יתרונות של שיטת העונש הכולל הוא בכך שהיא מאפשרת לבימ"ש להביע עמדה עונשית ראויה ביחס למכלול התנהגותו הפלילית של הנאשם. במקרים רבים, כאשר ההרשעה מתייחסת לשורת עבירות המהווה מסכת אחת של התנהגות עבריינית, הגם שניתן לחלקה באופן טכני למספר עבירות, ראוי להטיל בגינה עונש כולל אחד. כך הוא המצב כאשר כל העבירות נגזרות מתכנון העבירות אינן מבוצעות במישור אחד מבחינת הזמן, אך בשל מהותן, מספרן, תדירותן והזיקה ביניהן, ניתן לראות בהן מכלול אחד של התנהגות עבריינית..."