פסק-דין בתיק ע' 4025/06

השופט סא"ל י' חניאל :

המערער בתיק זה הורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון לזריקת פצצה. כעולה מכתב האישום הסכים המערער לזרוק מטען חבלה לעבר רכב צבאי ולפגוע בנוסעיו. משהודה המערער והורשע במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בבימ"ש קמא, עתרו הצדדים במשותף לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי בסך 2,000 שקלים וכן מאסר מותנה אשר נשאר לשיקול ביהמ"ש.

בגוזרו את העונש, דחה בימ"ש קמא את הסדר הטיעון ותחת העונש אשר הונח לפניו כהסדר קבע כי על המערער יהיה לרצות 6 שנות מאסר מתוכם ירצה 4 שנים בפועל מיום מעצרו והיתרה תהיה על תנאי למשך 5 שנים ממועד צאתו את הכלא.

בנסיבות אלו, ערעורה של הסנגוריה מכוון נגד חומרת העונש אשר ראה ביהמ"ש לגזור למערער כמו גם מכוון הוא כנגד נימוקיו של ביהמ"ש לגזר דין זה.

כבר בפתח הדיון הודיעה התביעה הצבאית כי היא מסכימה לקבלת הערעור וכי אף בדיון זה היא תעמוד על עתירתה לפסוק למערער 20 חודשי מאסר לרצוי בפועל, קנס בסך 2,000 שקלים ומאסר על תנאי, כהסדר הטיעון אשר הונח בפני ביהמ"ש מלכתחילה. בנסיבות אלו, הבהירו הצדדים את עמדתם זה בכה וזה בכה.

לטעמה של הסנגוריה, החמיר ביהמ"ש מאוד עם המערער וחרג מרמת הענישה הראויה בסוג זה של עבירות. כראיה לכך הניחה הסנגוריה שורה של פסקי דין התומכים ברמת ענישה זו, רמת ענישה הסובבת סביב 18 חודשי מאסר עד 24 חודשי מאסר. לעומת זאת, הבהירה התביעה הצבאית כי דבקותה בהסדר הטיעון נובע מכך כי אין מדובר במטען חבלה תקני אלא במטען צינור מאולתר אשר לגביו התייחסו ביהמ"ש בפסיקה מקלה.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים החלטתי כי יש מקום לקבל את הערעור.

מן המפורסמות, כי על ביהמ"ש לכבד הסדרי טיעון המובאים בפניו, זולת אם שוכנע כי ההסדר הינו בלתי סביר עד שיש בו כדי לפגוע באינטרס הציבורי  או אם קיים טעם מיוחד המצדיק את אי קבלת עסקת הטיעון והטלת עונש שונה מזה שנתבקש על ידי הצדדים.

בענייננו קבע ביהמ"ש כי הסדר הטיעון אשר הונח בפניו הינו מופרך לקולא. לטעמו הסדר זה אינו יכול לעמוד והוא סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה, גם במקרים שהוכרו בפסיקה כיוצאי דופן, לכן התערב ביהמ"ש בעונש באופן מתון והציב אותו, כדבריו, על הרף המינימאלי האפשרי.

דומני כי המסגרת העונשית אליה כיוון ביהמ"ש בסוג זה של עבירות אכן עומדת בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת ביתר בתי המשפט ובביהמ"ש הצבאי לערעורים. מי אשר מחזיק בידו מטען חבלה ועושה דרכו לעבר כוחות הביטחון על מנת להשליך מטען חבלה זה לעברם על מנת לפגוע בהם, לא יוכל לצפות למידת הרחמים ולעונש מקל בבתי המשפט. לא יכולה להיות כל מחלוקת כי בנסיבות אלו ענישה מחמירה משרתת את האינטרס הציבורי ומשמשת הרתעה לכל מי שמבקש לשלוח ידיו בכגון זה.

יחד עם זאת, מצאתי כי יש נסיבות לקולא בעניינו של המערער אשר לא מצאו את משקלם הראוי בפסיקתו של בימ"ש קמא. בכלל זה, סבור אני כי יש להתחשב בגילו של המערער ובאינדיקציה שהונחה בפנינו שמדובר היה במטען צינור כמו גם יש להתחשב בעובדה כי בסופו של דבר לא השלים המערער את אשר זמם לעשות. על כל אלו, יש להדגיש את ההלכה בדבר קבלת הסדרי טיעון המשרתת בסופו של דבר את כל הצדדים גם יחד.

משלא השתכנעתי כי במקרה שלפנינו קיים טעם מיוחד אשר מצדיק את אי קבלת עסקת הטיעון אשר הונחה בפני ביהמ"ש סבור אני כי לא היה ראוי לדחותה ולפיכך אני ממליץ לחברי השופטים לבטל את פסיקת בימ"ש קמא ותחתיה לפסוק למערער 40 חודשי מאסר אשר מתוכם ירצה המערער בפועל 20 חודש אשר ימנו מיום מעצרו ואילו היתרה תהיה על תנאי והתנאי הוא כי במשך 5 שנים מיום צאתו את הכלא לא יעבור המערער עבירה דומה לעבירה בה הורשע. כמו כן, אני ממליץ לחברי השופטים לפסוק למערער 2,000 שקל קנס או חודשיים מאסר תמורתו.

משנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

אני מסכים.

השופט סא"ל מ' שילה :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט סא"ל י' חניאל.

ניתן והודע היום, 25 ביוני 2007, ט' בתמוז התשס"ז, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

___________________              __________________            ___________________