פסק-דין בתיק ע' 3989/08

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

כללי

המשיב הורשע על פי הודאתו בשש עבירות כדלקמן:

א.      חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהחל משנת 2002 ועד לחודש נובמבר 2006 היה חבר בארגון החמא"ס. במסגרת זו הוצע למשיב ולחברו לחוליה לבצע פיגועים בתמורה לתשלום על כל פיגוע שיעשו. כן היה חבר המשיב, החל מחודש נובמבר 2006, בחוליה של ארגון החזית העממית אשר מטרתה הייתה לזרוק מטענים לעבר כוחות צה"ל.

ב.      ירי לעבר אדם, בכך שבחודש אוגוסט 2006 פגש המשיב שניים מחברי חולייתו, כאשר לאחד מהם היה רובה מאולתר. השלושה יצאו לרחוב, שם ירה אחד השותפים לעבר מגדל שמירה של צה"ל.

ג.        זריקת פצצה, בכך שבתקופה האמורה, יחד עם חברי חולייתו, זרק המשיב מטען צינור לעבר רכב ביטחון. כתוצאה מהפיצוץ התנפצו כל זכוכיות הרכב. בעקבות פיגוע זה קיבלו השותפים 50 ש"ח כל אחד.

ד.      ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שבחודש דצמבר 2006 המשיב וחברו לחוליה הניחו על הכביש באזור בית לחם, מטען צינור אשר הכינו מחומרים שקנו בכסף הנ"ל, במטרה לפוצץ את המטען ברגע שרכב צה"ל יעבור מעליו ובכך לגרום למות החיילים הנוסעים בו. אלא שלמרות המתנה של כשעתיים, אף רכב צבאי לא עבר באזור. על כן לקחו השניים את המטען והחביאו אותו.

ה.      זריקת פצצה, בכך שבמועד הנ"ל החליטו המשיב וחברי חולייתו לזרוק מטעני חבלה לעבר קבר רחל. לצורך זה, ייצרו המשיב וחבריו לחוליה כ-25 מטעני צינור. בהמשך, במספר הזדמנויות, המשיב יידה מטענים רבים לעבר המחנה הצבאי ולעבר החיילים ליד קבר רחל. המטענים התפוצצו ליד גדר המחנה.

ו.        זריקת פצצה, בכך שבתחילת חודש ינואר 2007 ייצר המשיב יחד עם חברו לחוליה 15 מטעני צינור, ויידו אותם על הצבא. כן במועד האמור, יידו המשיב ושותפו אבנים על ג'יפ צה"ל, כאשר שותפו של המשיב אף מיידה מטען צינור שפגע בג'יפ והתפוצץ. 

על יסוד הרשעה זו, גזר בית משפט קמא על המערער 7.5 שנות מאסר בפועל וכן מאסר מותנה. כן הפעיל ביהמ"ש קמא במצטבר, עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב.

טיעוני הצדדים בערעור

עונש זה לא הניח את דעתה של התביעה, אשר הגישה ערעור על קולתו.

לעמדת התביעה, העונש האמור מקל עם המשיב יתר על המידה ואינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה באזור בגין עבירות אלו. במקרה הנדון מדובר, כך לטענת התביעה, במחבל, שלאורך חצי שנה ניסה בכל מאודו לפגוע בחיילים בכל דרך אפשרית. בעבירת הניסיון לגרימת מוות בכוונה, חיכו המשיב ושותפו כשעתיים, ורק מאחר שלא עבר אף רכב צבאי בכביש לקחו בחזרה את המטען שהניחו בו. כן הדגישה התביעה כי המשיב יידה מספר רב של מטעני חבלה, ובשתי הזדמנויות אף התפוצצו המטענים על ג'יפים של צה"ל, כאשר במקרה אחד התנפצו כל זכוכיות הרכב. התביעה אף הדגישה את פעילותו האינטנסיבית ביותר של המשיב על מנת לפגוע ככל הניתן בחיילים ובבטחון האזור.

בדיון שהתקיים בערעור, ביקשנו הסנגור להגיש את טיעוניו בכתב. לשם כך הקצבנו לסנגור שלושים ימים, אלא שבחלוף מועד זה, וגם לאחר מספר רב של תזכורות מצד מזכירות ביהמ"ש, לא ראה לנכון הסנגור למלא אחר התחייבותו. אף החלטת ביהמ"ש המורה לסנגור להגיש את טיעוניו לא שינתה את המצב. בנסיבות אלה נקבע דיון תזכורת נוסף במסגרתו נרשמו סיכומי הסנגור והוגשו לתיק בית המשפט (ראה סיכומים מיום 16.9.09). בסיכומים אלה, מעלה הסנגור שורה של נימוקים התומכים בדחיית הערעור. ראשית, מתייחס הסנגור לגילו הצעיר של המשיב אשר ביצע את כלל העבירות בטרם הגיע לגיל בגרות. עוד פירט הסנגור אודות תפקידו השולי בחלק מהעבירות. על כך הוסיף הסנגור כי מעשי המשיב היו לרוב נעדרי נזק אף לא פוטנציאלי, זאת כתוצאה מהתנהגות המעורבים, שכן, כעולה מפרטי האישום השונים הירי בוצע מרובה מאולתר (פרט האישום השני) ומטען החבלה היה מזערי (פרט האישום הרביעי). עוד טען הסנגור כי העונש שהוטל על המשיב תואם את רמת הענישה בעניינם של שותפיו מחמוד חרזאללה, אחמד אבו ג'דו ועראפה אבו סרור. הסנגור אף ציין כי מחמוד ו אחמד כבר שוחררו. לבסוף הדגיש הסנגור את הודאת המשיב באשמה ואת הצורך לתת למשיב הזדמנות לשקם את חייו.  

דיון והכרעה

אין כל ספק באשר לחומרת העבירות אותן ביצע המשיב. פוטנציאל סיכון חיי האדם הגלום במעשי המשיב הומחש היטב בנידון דידן בו אכן נפגע רכב ביטחון וכל זכוכיותיו התנפצו. יש לזכור כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בניסיונות חוזרים ונשנים של המשיב לפגוע בחיי אדם. נחישותו של המשיב, אשר פעל במסגרת מאורגנת, ניכרת, על כן, היטב במעשיו החמורים.

ההגנה בטענותיה בפני ערכאה ראשונה נשענה על כך כי מעשיו של המשיב לא בוצעו על רקע אידיאולוגי אלא בעבור בצע כסף. בימ"ש קמא התייחס לטענה זו ויפה אמר כי מהשתלשלות האירועים שבכתב האישום ניכר כי לא כך הם פני הדברים. אך למען הסר ספק, יש לציין, כי בימ"ש זה חזר ואמר פעמים לא מעטות שאף כאשר מונעים העבריינים ממניעים כלכליים גרידא, על ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה את הפגיעה בבטחון האזור שנגרמה עקב מעשיהם. כך בע' איו"ש 152/02 דיאב נ' התוב"ץ נקבע בעניין דומה (סחר בנשק):

"כבר הבהרנו לא אחת, כי אף הפועל למען בצע-כסף מסכן במעשיו את ביטחון האזור, ממש כמו זה הפועל ממניעים אידיאולוגיים. זה כמו זה גורם במעשיו לכך שנשק בלתי-חוקי יגיע לידי אלה אשר אינם מוסמכים להחזיקו, ומכאן הדרך לפגיעה בכוחות הביטחון או באזרחים חפים-מפשע קצרה".

אם כך הדברים בעבירת סחר באמצעי לחימה, כאשר החשש הוא כי הנשק עלול להגיע לידי גורמים עוינים, קל וחומר במעשים אשר עצמם פגעו בכוחות הביטחון.