פסק-דין בתיק ע' 3874/07

השופט סא"ל י' לרר :

1.            המערער עומד לדין על שורה של עבירות המתוארות בכתב האישום המתוקן (מיום 2.8.2007) והכוללות נסיון לגרימת מוות בכוונה, ירי לעבר בני אדם, מתן מקלט למבוקשים, סחר בנשק ונסיון לסחר בנשק, קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה וחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת.

2.            המערער, כך עולה מכתב האישום המתוקן, חבר להתאחדרות בלתי מותרת, קשר קשר להקמת חוליית טרור, רכש נשק, ניסה לסחור בנשק, ירה לעבר חיילים בכוונה להרגם ונתן מקלט וסיוע למבוקשים.

3.            מעשיו של הנאשם נפרשו על פני מספר שנים. כך למשל הירי לעבר חיילי צה"ל (פרט ראשון) אירע בשנת 2001. הירי לעבר טנק ישראלי (פרט שני) אירע בשנת 2002. מתן המקלט והסיוע, והסחר בנשק בשנת 2004 (פרטים שלישי ורביעי) והחברות בהתאחדות בלתי מותרת וקשירת הקשר להקמת חוליית טרור אירעו בשנת 2005 (פרטים חמישי ושישי).

4.            המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן וביהמ"ש קמא הרשיעו על פי הודאתו.

5.         ביהמ"ש קמא, מפי כבוד השופט א. דהאן, פירט בבהירות ובהרחבה את טיעוני הצדדים לעונש, דן בעקרונות הענישה, ניתח בהרחבה את הנימוקים לחומרא ולקולא, דן בנסיבות הסובבות את ביצוע העבירות והקשורים לביצוע העבירה, התעכב על טענתו העיקרית של המערער כי בעת ביצוע העבירה היה נתון למרותו של אחר, ולמעשה פעל כחייל ביחידה צבאית של הרשות הפלסטינית ועל פי הוראות מפקדה וכי המעשים שנעשו, נעשו מתוך השטחים שנמסרו לריבונות הרשות הפלסטינית, ובסיומו של דיון הציע לפסוק למערער 9.5 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

השופטים האחרים, קאופמן ותירוש, אף הם דנו בטענתו העיקרית של הסנגור בדבר היותו של המערער חייל ביחידה צבאית, נתון למרות ופועל על פי הוראות מפקדיו.

בסופו של דיון נפסקו למערער - פה אחד - 9.5 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

6.      בפנינו שני ערעורים. שניהם נסבו על חומרת העונש.

הסנגור עותר להקלה בעונש. לטענתו העונש שהושת על המערער מחמיר עמו יתר על המידה וסוטה מרמת הענישה הנהוגה במקרים כאלה.

מוסיף הסנגור וטוען בהודעת הערעור כי בימ"ש קמא החמיר עם המערער ולא התחשב בעובדת היותו חייל שעשה את שעשה על פי הוראות מפקדיו כמו גם בהודאה שמסר בבית המשפט ובמשטרה, בחרטה שהביע המערער וכו' הכל כמפורט בנימוקי הערעור.

7.            התביעה מבקשת להחמיר עם המערער. לאור חומרת המעשים שנועדו לגרום לפגיעה בחיי בני אדם, ועל בסיס תקדימים המחמירים בכגון דא עם העבריין.

8.            שני הצדדים ציידו אותנו בפסקי דין שעניינם רמת ענישה במקרים דומים, ושניהם טענו בפנינו.

9.            לאחר שעיינו והתעמקנו בטענות הצדדים החלטנו שלא להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא.

אכן צודקת התביעה כי יש להחמיר עם מי שמנסה לפגוע בבני אדם. מן הפסיקה שהובאה על ידי התביעה ניתן ללמוד כי עונש המאסר בפועל, ככלל, ראוי ויעבור את 10 השנים.

" אין ספק כי העבירה המרכזית בתיק זה הינה זו המפורטת בפרט האישום הרביעי, זו שעניינה נסיון לגרימת מוות בכוונה במסגרת פיגוע ירי לעבר רכב... כבר קבענו כי מי שנוטל חלק בביצוע פיגועים מסוג זה לעבר כלי רכב ישראליים ראוי לעונש חמור, אשר לא יפחת ברגיל מ-10 שנות מאסר אף בהעדר פגיעה ברכב או בנוסעיו" (ע. איו"ש 1391/05) .                                                       

במקרה זה היריות היו לעבר חיילים במטרה לקטול בהם (פרט ראשון) ולעבר טנק (פרט שני).

10.        אף אם נעשו המעשים שבפרט הראשון והשני במסגרת תפקידו אין להקל עם המערער.

הרשות הפלסטינית קיבלה לרשותה ולשליטה שטחי ארץ על מנת להשליט בהם חוק וסדר. מעשיו של המערער וחבריו לכוח השיטור הפלסטיני מהווים הפרה של הדין החל באיזור. תפקידם למנוע מעשים מסוג המעשים בהם השתתף המערער. ירי לעבר חיילי צה"ל ונסיון לפגוע בהם לא מתקבל  ואינו יכול להתקבל כחלק מתפקידם.