פסק-דין בתיק ע' 3617/06

השופט מ' שילה :

בתאריך 17.9.06 במסגרת הסדר טיעון הורשע סאמר נדאל מחמוד עקל עיסא בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, ייצור פצצה (שני פרטי אישום) סיוע לייצור פצצה (שני פרטי אישום) ומתן כלים לביצוע פשע. ביהמ"ש קמא גזר על הנאשם עונש של 14 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, ומאסר על תנאי של שלוש שנות מאסר.

הסנגוריה הגישה ערעור כנגד חומרת העונש אשר נגזר על המערער. בטיעונו לפנינו מיקד הסנגור המלומד עו"ד אניס ריאד את עיקר טענותיו בשני ראשים עיקריים. האחד, הטענה לפיה היה מקום להפחית בעונשו של המערער ביחס לשותפו בפרשה מוחמד אבו לילה, אשר נידון בעסקת טיעון ל-14 שנות מאסר. השני, נסיבות ביצוע העבירות בהן הודה והורשע מרשו, ונסיבותיו האישיות של מרשו הצדיקו ענישה פחותה מזו שנגזרה עליו.

התובע הצבאי ביקש לדחות את הערעור ולהותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. התובע המלומד טען כי התביעה הגבילה את עצמה ל-15 שנות מאסר בהסכם בין הצדדים ומשכך, ככל שגזר הדין הטיל עונש המצוי במרווח ההסכם שבין הצדדים אין טענות הסנגור יכולות להישמע. כמו כן, הוסיף התובע וטען כי עונש של 14 שנות מאסר איננו חורג מרמת הענישה הראויה.

שקלתי את הטענות שהועלו הן מטעם ההגנה והן מטעם התוב"ץ ובסיכומו של דבר אני סבור כי אין מקום לקבל את הערעור.

בראשית הדברים אציין כי לטענתו של התובע לפיה היה הסדר טיעון שבו התביעה התחייבה לטעון לעונש שלא יעלה על 15.5 וחצי שנות מאסר, לא נמצאו סימוכין בפרוטוקול של בימ"ש קמא. אומנם, במסגרת הטיעונים לעונש בקש  התובע להשית עונש של 15 וחצי שנות מאסר על המערער, אך לא ציין בפני ביהמ"ש כי בקשה זו מהווה חלק מההסדר שבין הצדדים. כך שהמסקנה המתבקשת היא שמדובר היה בהסדר טיעון במובן זה שהתביעה הצבאית תיקנה את כתב האישום והמערער הודה בכתב האישום המתוקן וכי אין סימוכין לטענה כי היה הסכם באשר ל"רף עליון" בענישה בין התביעה לבין ההגנה.

יחד עם זאת, בחנתי את כל טענותיו של הסנגור המלומד ולא מצאתי כי נפלה שגגה בפני ביהמ"ש קמא. באשר לטענה הראשונה, אכן בפני ביהמ"ש קמא וגם בפנינו עמד גזר הדין שנגזר על מוחמד אבו לילה, גזר דין שהטיל עליו 14 שנות מאסר בפועל. בביהמ"ש קמא נטען כי מעורבותו של המערער והיקף פעילותו חמורה יותר מזו של מוחמד אבו לילה בעוד הסנגוריה טענה כי מעורבות הנאשם פחותה ונמוכה מזו של מוחמד אבו לילה ביהמ"ש קמא בחן את הטענות לקולא ולחומרה והתייחס לכולן.

אף אנו שבנו ובחנו טענות אלה. מבחינת מכלול הנתונים עולה כי אכן אבו לילה הוא זה שייצר את הפצצות אך המערער הוא זה שפנה אליו ובקש ממנו לייצר את חומר הנפץ בחלק מהמקרים. עוד עולה כי המערער המשיך בפעילותו אף לאחר מעצרו של אבו לילה. כמו כן עולה כי המערער הורשע בעבירות נוספות על אלה שבוצעו יחד עם אבו לילה.

הסנגור הוסיף וטען כי המערער היה קטין במהלך ביצוע חלק מהעבירות וכן כי לא נמצאה ראיה לכך שנעשה שימוש בחומר הנפץ שיוצר וממילא לא נמצאה ראיה לגרימת נזק כלשהו. נתונים אלה עמדו גם הם בפני ביהמ"ש קמא אשר ערך, לטעמנו, את האיזון הראוי במקרה זה. ולא מצאתי לנכון לחזור ולפרט את שכבר מפורט בגזר דינו של בית המשפט קמא.

הסנגור המלומד צרף מספר פסקי דין של ביהמ"ש לערעורים ובהם מקרים בהם נגזרו עונשים פחותים במקרים שונים. ברור לכל כי לא ניתן להשוות בין נסיבות כל מקרה ומקרה, ואין מקום לביצוע השוואה מתמטית פשטנית מן הסוג הזה. יחד עם זאת, ראוי לזכור כי בחלק מפסקי הדין שאותם הציג ב"כ המערער מדובר בפסקי דין בהם החמיר ביהמ"ש הצבאי לערעורים בעונשם של נאשמים והסנגור הציגם כדוגמא לכך שעל אף ההחמרה לא הגיעה הענישה לכדי 14 שנות מאסר כפי שנגזר על המערער. בעניין זה אציין כי בימ"ש הצבאי לערעורים איננו ממצה את הדין עם מערערים וכאמור, גם מסיבה זו לא ניתן ללמוד גזירה שווה לעניינינו.

העבירות בהן הודה והורשע המערער הינן עבירות חמורות, והעונש שהוטל עליו משקף רמת ענישה המתאימה למקרים אלה.

נוכח כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל שגגה במסגרת שיקוליו של ביהמ"ש קמא אני ממליץ לחברי לדחות את הערעור.

המשנה לנשיא נ' בנישו :

אני מסכים.

השופט י' חניאל :

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט סא"ל מ' שילה.

ניתן והודע היום, 25 ביוני 2007, ט' בתמוז התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

___________________              __________________            ___________________