פסק-דין בתיק ע' 2977/08

השופט אל"ם א' וולף :

במסגרת הסדר טיעון הודה המשיב בשתי עבירות. הראשונה חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. המשיב היה מראשית 2003 ועד יום מעצרו 5.2.06 חבר בגדודי חללי אלאקצה. הזרוע הצבאית של ארגון הפת"ח. השנייה, ניסיון לגרימת מוות. המשיב בסוף 2005 התחבר עם אחרים לבצע פיגוע ירי לעבר רכב ישראלי. חבריו של המשיב התמקמו במרחק של כ- 200 מטר מכביש המוביל לישוב עלי זהב בעוד המשיב התמקם בנקודה המשקיפה על הכביש על מנת להודיע לחבריו על הנעתו של רכב ישראלי.

משהתקרב רכב ישראלי התקשר המשיב לחבריו והודיע להם על כך אחד החברים ירה עם אקדחו לעבר הרכב ואילו השני ניסה לירות באמצעות קרל גוסטאב אולם עקב תקלה הוא לא ירה.

בימ"ש קמא גזר על המשיב 50 חודשי מאסר לביצוע בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

הערעור בפנינו הוא של התביעה על קולת העונש.

התובע מסכים כי במקרה שלפנינו ישנן נסיבות לקולא המצדיקות הטלת עונש קל יותר מהנהוג במקרים דומים העומד לטענת התביעה כ- 9 שנות מאסר, וזאת עקב כך שפיגוע הירי נעשה באקדח ממרחק של 200 מטר ירי לא אפקטיבי ועקב כך שלא הצליחו לירות מהנשק השני שהתקלקל.

למרות זאת, לדעת התביעה בימ"ש קמא הקל יתר על המידה עם המשיב ולכן יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו.

התובע מסתמך גם על גזרי הדין של שני השותפים שנגזרו עליהם 11 ו-12.5 שנות מאסר בפועל.

לדעתי אין מקום להשוואה שמנסה התובע לעשות עם גזרי הדין שנגזרו על שני שותפיו של המשיב שכן הם הורשעו בעבירות רבות נוספות וחמורות.

אין כל ספק כי העבירות בהן הורשע המשיב הנן חמורות ביותר. המשיב הצטרף כחבר בחוליה ששמה לה מטרה לפגוע באנשים או ברכוש. המרחק בין פעילותו של המשיב לתוצאה של גרימת מוות של חפים מכל פשע ואשר רק באקראי נוסעים בנתיב שבו בחרה החוליה להתמקם כדי לבצע את זממה, הוא קצר ביותר. רק הנסיבות והמזל מנעו תוצאות קטלניות.

אכן צודקת התביעה כי רמת הענישה הנהוגה אצלנו בעבירות בהן הורשע המשיב הינה גבוהה יותר ממה שנגזר על המשיב. יחד עם זאת, הפסיקה המנחה אותנו חייבת להיות גמישה ונתונה לשינויים ולהתחשבות בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

באשר לשקולים שיש לקחת בחשבון בכל הנוגע לענישה אפנה לע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י לד(2), ע"מ 421 בעמ' 434:

"המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצידה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שהתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימאלית ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר המערער האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לעניין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים למערער העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול שעומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על המערער אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית, היא עניין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי ביהמ"ש."

לצד הפסיקה שהביאה התביעה נמצא גם פסיקה מקלה יותר מאשר בהתחשב בנסיבות של כל מקרה נגזרו עונשים פחות חמורים לדוגמא:

בע' 2147/08 הושתו על המערער בבימ"ש קמא 50 חודשי מאסר בפועל בגין 2 עבירות דומות לאלו שבהן הורשע המשיב שבפנינו. שם המערער ירה ביחד עם אחרים אש חיה לעבר מקום ישוב מאוכלס. גם שם הירי נעשה ממרחק הנחשב לבלתי אפקטיבי. שם המערער היה יוזם את הקמת החוליה הוא אשר   סיפק את הנשק. בסופו של דבר בימ"ש הקל עם המערער והעמיד את העונש על 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בע' 3260/07 ירה המערער בנשק מאולתר ממרחק של 800 מטר לעבר מחנה צבאי. בימ"ש קמא גזר עליו 3 שנות מאסר לריצוי בפועל. הערעור על חומרת העונש נדחה. דעת המיעוט הייתה להעמיד את העונש על שנתיים בפועל.

בעד"י 2299/08 הורשע המשיב בירי לעבר כוחות בטחון מטווח שאינו ידוע. נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. ערעור התביעה על קולת העונש התקבל והעונש הועמד על 30 חודשי מאסר בפועל.

הנסיבות אשר בעטיין יש מקום להקל עם המשיב שבפנינו הנן:

1. העובדה שבאירוע המרכזי של ירי לעבר רכב ישראלי המשיב היה תצפיתן כשאחד מהחברים ירה באקדח מטווח של 200 מטר והשני לא הצליח לירות מכאן שהירי לא היה אפקטיבי.