פסק-דין בתיק ע' 2916/09

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

המערער הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות שעניינן חברותו בחולייה צבאית החל משנת 2006 ועד למעצרו, הנחת מטען חבלה אשר פוצץ עם התקרב רכב צבאי (תחילת שנת 2007) וכן זריקת בקבוק תבערה לעבר רכב צבאי וזריקת מטען צינור לעבר מגדל שמירה (סוף שנת 2007).

עם תום טיעון הצדדים לעונש, גזר בימ"ש קמא על המערער 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר  מותנה וקנס בסך 5,000 ש"ח. בגזר דינו הדגיש בימ"ש קמא את חומרת העבירות ואת הסיכון הממשי אותו הציב המערער לחיי אדם. ביהמ"ש אף קבע כי היה מקום להחמיר יותר עם המערער לולא נגזר דינו של שותף אחר לעבירה האחרונה, איברהים זבידי, לעשרה חודשי מאסר בלבד, אם כי זאת על רקע פציעתו הקשה.

הסנגור סבור כי בימ"ש קמא החמיר יתר על המידה עם מרשו. לטעמו, ביהמ"ש לא התחשב די הצורך בעברו הנקי של המערער, בגילו הצעיר ובעיקר ברמת הענישה שנקבעה בפרשה. בעניין זה, הפנה הסנגור לגזר דינו של שותף, מוחמד מלכי, שעל אף עברו הפלילי הקודם נשפט ל-4 שנות מאסר וקנס בסך 1,000 ש"ח בגין עבירות דומות. כן ביקש הסנגור כי נתחשב בעונש של 10 חודשים שנגזר על השותף הנוסף לאחת העבירות כפי שתואר לעיל. לבסוף, ביקש הסנגור כי נתחשב בעובדה שמרשו היה עצור משך כמחצית השנה ברשות הפלסטינית בגין העבירות בהן הורשע בתיק זה.

התביעה הצבאית התנגדה לערעור תוך הפניה לרמת הענישה הכללית בעבירות דומות ואף לעניינם של שני שותפים נוספים איהאב עליאן ו ע"א עזיז מבארק שנשפטו ל-48 ו-33 חודשי מאסר בהתאמה בהתאם לחלקם בפרשה. התביעה טענה כי עניינו של המערער חמור יותר מזה של כלל השותפים, ועל כן, אין לומר שהעונש שהוטל אינו מידתי.

יאמר מיד כי העונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא אינו מן החמורים. המערער עירב עצמו באופן שיטתי במעשי אלימות קשים אשר, כקביעת בימ"ש קמא, העמידו חיי אדם בסיכון ממשי. הטיב לציין ביהמ"ש כי במצב דברים זה היה מקום אף להחמרה נוספת בעונשו של המערער.

אלא שגם בשים לב לרמת הענישה שנקבעה בפרשה, נראה כי העונש שהוטל על המערער סביר. ראשית, יש לזכור כי המערער השתתף בעבירה נוספת מעבר לחבריו, קרי זריקת בקבוק תבערה לעבר רכב צבאי. שנית, נבדל עניינו של המערער בעובדה כי היה שותף להנחת מטען בעלת פוטנציאל סיכון משמעותי הרבה יותר, עובדה עליה ניתן ללמוד מירי החיילים לעברם הופעל מטען זה.

לנוכח האמור, נראה כי גזר דינו של בימ"ש קמא מאזן נכונה בין כלל שיקולי הענישה, וביניהם אף גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי והודאתו באשמה. אציין כי אין בעובדת מעצר המערער ברשות הפלסטינית כדי לשנות מהמסקנה האמורה, שכן גם על שותף אחר שאף הוא נעצר באותן נסיבות הוטל עונש דומה.

משכך, לא מצאתי כל עילה להתערבותנו בגזר הדין ואמליץ לחבריי לדחות את הערעור.

השופט אל"ם י' לירז :

אני מסכים.

השופט אל"ם י' מינא :

קראתי את חוות דעתו המלומדה של המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו.

הייתי סבור, לאור עקרון אחידות הענישה, כי מן הראוי היה להקל במעט בעונשו של המערער, אולם לאור ההשוואה שערך המשנה לנשיא לעונשים שנגזרו על השותפים וכן במיוחד לאור העיקרון כי ביהמ"ש הצבאי לערעורים לא יתערב בעונש שנגזר על ידי ביהמ"ש קמא אלא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ולטעמי אין זה המקרה), החלטתי להצטרף לדעתו של המשנה לנשיא.

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו.

ניתן והודע היום, 14 באוקטובר 2009, כ"ו בתשרי התש"ע, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: