פסק-דין בתיק ע' 2765/09

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

כללי:

המשיב (המערער בתיק 2785/09, להלן: המשיב) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המכיל שתי עבירות כדלקמן:

א.      חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שבחודש פברואר 07' גויס לחולייה צבאית של ארגון הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני, אשר מטרתה הייתה לבצע פיגועים נגד יעדים ישראלים.

ב.      ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שבחודש אפריל 07' החליט עם חברי חולייתו לבצע  פיגוע ירי לעבר כלי רכב ישראלים במטרה לגרום למותם של אזרחים רבים ככל הניתן. המשיב וחברי חולייתו החליטו לבצע פיגוע במתווה של ירי לעבר רכב חולף. לצורך זה, קיבלו חברי החוליה סכום של 1,000 דולר באמצעותו רכשו רכב. בהמשך ערכו המשיב וחבריו תצפיות ואספו מידע על מקום מתאים לביצוע הפיגוע. שנים מחברי החוליה אף קיבלו לידיהם שני רובי סער מסוג קלצ'ניקוב. ביום 12/4/07 יצאו שניים מחברי החוליה למקום המיועד ומשנוכחו לדעת שאין בו כוחות צבא, התקשרו למשיב ולשותף אחר והודיעו להם על כך. המשיב וחברו יצאו, על כן, לבצע הפיגוע כאשר הם חמושים בשני רובי הסער. חברו של המשיב נהג ברכב. בהגיעם לאזור תקוע המערבית הבחינו ברכב הנוסע בנתיב הנגדי וכאשר רכב זה, שהיה נהוג על ידי מר שמואל שדור,  חלף על פניהם ירה לעברו המשיב מספר כדורים שפגעו ברכב. במרחק קצר נסעה אף גברת דנה מוטיע  ברכבה. כאשר הבחינו בה, ירה המשיב לעבר רכבה וגם הפעם פגעו חלק מהכדורים ברכב. השניים ברחו מהמקום ודווחו על ביצוע הפיגוע לחבריהם.

בית משפט קמא גזר את דינו של המשיב ל-12 שנות מאסר לריצוי בפועל ולמאסר מותנה. בגזר דינו הגיש בימ"ש את החומרה שבמעשה המשיב, אשר לא היסס לירות לעבר שני כלי רכב בזה אחר זה, ואף פגע בהם. בימ"ש הדגיש עוד את נחישות המשיב לפגוע בחיי אדם ואף את העובדה כי המשיב כבר נתן את הדין בעבר, אומנם בגין עבירה קלת ערך, אך לא היה במאסרו הקצר כדי להרתיעו. בימ"ש קמא הפנה לפסיקת ערכאה זו והגיע למסקנה כי בעבירות מעין אלו רמת הענישה נעה בין 9-13.5 שנות מאסר. עם זאת, קבע בימ"ש כי הוא אינו גוזר על המשיב עונש הניצב ברף הגבוה ביותר לאור מספר נסיבות לקולא, ביניהן העובדה שהמשיב נטל אחריות על מעשיו כשהודה במיוחס לו בתחילת חקירתו, והודה באשמה במסגרת הסדר טיעון מבלי שמובטח לו עונש מסוים לאחר ניהול ממוקד של התיק.

הערעורים

שני הצדדים מאוחדים בדעתם כי שגה בימ"ש קמא בהטילו על המשיב את העונש האמור. התביעה סבורה כי עונש זה אינו מבטא נכונה את עוצמת החומרה הטמונה במעשה המערער. לדעת התביעה, היה על בימ"ש לתת ביטוי ממשי יותר לעובדה כי בפנינו שני פיגועי ירי, אשר גם אם בוצעו בסמיכות זמן, מהווים שני ניסיונות נפרדים לגרום למוות. בהתאם לכך ולאור רמת הענישה אליה הפנה בימ"ש קמא, ראוי היה לטעמה של התביעה להטיל עונש מאסר חמור הרבה יותר. בנוסף, טענה התביעה כי המשיב היה שותף מרכזי לעבירה, שחזר לסורו מספר חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממאסר בגין החזקת אמל"ח, ועירב עצמו בירי, אשר אך בנס הסתיים ללא נפגעים. לבסוף, טענה התביעה כי לא היה מקום להקל בעונשו של המשיב על יסוד הודאתו שלא במסגרת הסדר טיעון סגור, מאחר שבמסגרת ההסדר שנכרת איתו קיבל טובת הנאה בדמות מחיקת פרטי אישום. עוד הפנתה התביעה לעובדה כי הודאת המשיב נשמעה כשנה וחצי לאחר הגשת כתב האישום.

הסנגורית מצידה סבורה כי בימ"ש קמא החמיר יתר על המידה עם המשיב. לטעמה, ביהמ"ש לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, צעיר כבן 22 בעת ביצוע העבירה אשר לגביו ויהיו למאסר ממושך השלכות קשות. לדעת הסנגורית, המשיב גילה חרטה בהתנהגותו, הן כאשר התייצב לחקירה על פי זימון שהונח בביתו והן כאשר הודה במיוחס לו בחקירה ובביהמ"ש מבלי שהובטח לו עונש כלשהו. עוד טענה הסנגורית כי העונש שנגזר על משיב אינו פרופורציוני לעונש שנגזר על מעורב אחר, אנואר אלעצה, שתכננן את הפיגוע, גייס את חברי החוליה, אימן וחימש אותם ונשפט ל-14 שנות מאסר בלבד. לבסוף, טענה הסנגורית כי יש לדחות את טענות התביעה ולהשקיף על האירוע כמסכת עובדתית רציפה אחת.

דיון והכרעה

אין כל ספק כי מעשיו של המשיב בולטים בחומרתם. המשיב הצטרף לחוליה צבאית חודשים מספר לאחר ששוחרר ממאסר קודם בגין החזקה רגעית של רוס"ר קלצ'ניקוב. כפי שהטיב לציין בימ"ש קמא נראה כי מאסר זה לא הרתיע את המשיב. המשיב אף עמד מאחורי היוזמה, התכנון והביצוע של פיגוע ירי שאין צורך להכביר מילים אודות חומרתו.

אשר על כן, גם אם אין ליצור הבחנה מלאכותית בין שני אירועי הירי כפי שביקשה התביעה, אין ספק כי הפיגוע האמור רווי במאפייני חומרה משמעותיים. ראשית, יש לציין את התכנון המדוקדק של הפיגוע. שנית, התמשכות האירוע והפגיעה בשתי מטרות נפרדות מלמדים על תעוזתם ונחישותם של המשיב ושותפו. אין גם ספק כי הפגיעה בשני כלי הרכב מלמדת על הקרבה להשלמת העבירה. על כל אלה יש להוסיף כי חומרה מיוחדת טמונה בירי מרכב חולף, לנוכח הירי המכוון מטרה ממוקדת מטווח יעיל (ראה בנסיבות דומות ע' 4287/07 רפאעי נ' התוב"ץ).

הנה כי כן, המשיב עשה כל שלאל ידו על מנת לממש את כוונותיו וגם בהיעדר ראיה ברורה בנוגע למהות הפגיעות בכלי הרכב, אין ספק כי המשיב העמיד שני נוסעים תמימים בכבישי האזור בסיכון חיים משמעותי.

על רקע האמור, גם אם נתחשב בנסיבות לקולא שפורטו על ידי הסנגוריה ועל ידי בימ"ש קמא, בראשן התייצבות המשיב לחקירה והודאתו, יש לבכר על פניהם את האינטרס הציבורי ולהדגיש את שיקולי ההרתעה והגמול.

כאן המקום לציין כי מעורב אחר בפרשה, אנואר אלעצא, נשפט כאמור ל- 14 שנות מאסר. מבלי להרחיב באשר לחומרה ולקולא שבמעשיו ביחס למשיב דנן, יש לציין כי גזר הדין בעניינו טרם נומק כך שאינו חלוט. התביעה אף הצהירה בדיון בפנינו כי תשקול הגשת ערעור נגד קולת העונש גם בעניינו. משכך אין בגזר דין זה להוות קנה מידה לעונש הראוי בענייננו.

כפי שהוזכר לעיל בימ"ש קמא הפנה לפסיקתינו באשר לרמת הענישה הראויה בעבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. ביהמ"ש הזכיר בגזר דינו את ההלכה שנקבעה בעניין בדחה לפיה:

"מי שנוטל חלק בביצוע פיגועים מסוג זה לעבר כלי רכב ישראליים ראוי לעונש חמור, אשר לא יפחת ברגיל מ-10 שנות מאסר, אף בהעדר פגיעה ברכב ובנוסעו." (ע' איו"ש 1391/05 בדחה נ' התוב"ץ).

על הלכה זו חזרנו בעניין רפאעי הנ"ל בו הוטלו 11 שנות מאסר לריצוי בפועל על מי ששימש כנהג בפיגוע ירי מרכב חולף במסגרתו לא פגע היורה במטרתו.

כאמור, במקרה דנן קיימות נסיבות מחמירות לרוב, בראשן הירי לעבר שני כלי רכב והפגיעה בהם. בכך נבדל המקרה הנוכחי ממקרים אחרים אליהם הפנה בימ"ש קמא בהם קבענו כי: