פסק-דין בתיק ע' 2759/10

השופט סא"ל מ. שילה :

המערער בתיק זה הורשע במסגרת כתב אישום מתוקן בביצוע העבירות הבאות:

א.        חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת- בכך שמשנת 2003, ועד ליום מעצרו היה חבר בארגון הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני (להלן: גא"פ).

ב.         שלושה פרטים של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת.

·          העביר כספים לפעילות הגא"פ.

·         גייס פעילים לשורות הארגון, וגייס את נעים מחמוד סעאדה אלעאצה לחוליה של הגא"פ לצורך ביצוע פיגועי ירי לעבר מטרות ישראליות.

·         פעל לגיוס שני מעורבים נוספים לחוליות הגא"פ.

ג.           נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת-בכך שהיה אחראי על הפעילות במועדון "אל אתחאד אל איסלאמי" שהוא מועדון של ארגון הגא"פ.

ד.         החזקת אמל"ח- בכך שהחזיק ברשותו רימוני יד.

ה.        ניסיון לגרימת מוות בכוונה (אישום מס' 6)- בכך שהיה שותף להכנת פיגוע ירי לעבר אזרחים ישראליים שהסתיים בפגיעת קליעים בשני כלי רכב בהם נהגו אזרחים ישראלים. במסגרת פעילותו לצורך הכנת הפיגוע הפגיש המערער אדם בשם נעים עם אחר שהסכים לשמש כנהג בפיגועים של החוליה, כמו כן העביר המערער 400 ש"ח ושני רובי קלאצ'ניקוב לצורך אימון ושכירת רכב לביצוע הפיגוע. הרכב השכור הוחזר למשכיר והרובים הוחזרו למערער לאחר ביצוע האימון על ידי נעים.

לאחר מכן מסר המערער לנעים 1,000 דולר לצורך רכישת מכונית נוספת לביצוע הפיגוע,  ואף מסר לנעים שני רובי קלאצ'ניקוב ו-6 מחסניות מלאות בכדורים לצורך ביצוע הפיגוע. המערער קיבל דווח על רכישת הרכב, ועל מועד ביצוע  הפיגוע, ולאחר הכנות נוספות שבוצעו ללא נוכחות המערער או עזרתו, יצאו שניים מחברי החוליה לבצע את הפיגוע וירו לעבר שני כלי רכב ישראליים באזור תקוע הערבית. הקליעים פגעו בשני כלי הרכב, הנהגים לא נפגעו.

ביום 13.8.09 גזר ביהמ"ש קמא על המערער 14 שנות מאסר בפועל וכן 3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים.  במסגרת הטיעונים לעונש הודיעה התביעה כי לחובת המערער מאסר מותנה בן 45 חודשים אך מכיוון שגזר הדין שקבע את העונש המותנה (תיק 4125/98) לא היה בידי התביעה, התנגד הסנגור להפעלת המאסר המותנה. ולכן בגזר הדין לא הייתה כל התייחסות להפעלת המאסר המותנה. לאחר הליכים (שאותם אפרט בהמשך) התקיים בסופו של דבר הדיון בביהמ"ש קמא בהפעלת המאסר על תנאי ובתאריך 20.12.11, קבע ביהמ"ש קמא כי עונש המאסר המותנה יופעל, כולו, במצטבר לעונש המאסר שבתיק זה.

במהלך הדיון בערעור שלפנינו הועלו 2 טענות עיקריות, האחת הינה כי ביהמ"ש קמא שגה עת הפעיל את עונש המאסר על תנאי שעמד כנגד המערער, וגם אם ניתן היה להפעילו ראוי היה שלא להפעילו כולו במצטבר, אלא כולו או חלקו בחופף לעונש שנגזר בתיק העיקרי. הטענה השנייה שהועלתה הינה כי שגה ביהמ"ש קמא עת קבע שהמערער היה שותף לביצוע מעשי העבירה המופיע באישום ה-6. לטענת הסנגור, לכל היותר מדובר בעבירה של סיוע לניסיון לגרם מוות.

באשר לטענות בדבר הפעלת המאסר המותנה

בהתאם לסעיף 170 (ב'), לצו: "הורשע הנידון כאמור בסעיף קטן (א') וביהמ"ש לא דן בהפעלת המאסר על תנאי, רשאי תובע צבאי, לא יאוחר מ-4 חודשים  מיום גזר הדין, לבקש מכל שופט של ביהמ"ש הצבאי את הפעלת המאסר על תנאי..." .

בטיעוניו לפנינו טען הסנגור כי הפעלת המאסר על תנאי הייתה צריכה להיות בתוך חודש ימים ממתן גזר הדין. עינינו הרואות כי על פי לשון החוק צריכה הבקשה להפעלת המאסר על תנאי להיות מוגשת תוך 4 חודשים ממועד מתן גזר הדין.

לצורך בחינת שאלה זו, יש לפרט את התאריכים הרלוונטיים לצורך קבלת החלטה בנקודה זו:

·         30.7.09- מתן הכרעת הדין

·         13.8.09- ניתן גזר דין ללא נימוקים, בגזר הדין צוין :" התביעה תוכל לפנות על פי הדין ולהפעיל מאסר מותנה אם ישנו, והסנגור יוכל להגיב לבקשה, נימוקי גזר הדין יינתנו במועד מאוחר יותר".