פסק-דין בתיק ע' 2722/11

האב"ד אל"ם י' מינא :

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המורכב משישה אישומים שעניינם, ירי לעבר אדם, זריקת חפץ מבעיר, אימונים צבאיים ללא היתר, זריקת חפצים לעבר אדם והחזקת נשק.

במסגרת תיקון כתב האישום, סוכם כי התיק ישמע בפני דן יחיד במקום בפני הרכב.

בית משפט קמא גזר על המערער עונש של 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן הפעיל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער בן שישה חודשים באופן שהמערער ירצה במצטבר את שני העונשים ובסך הכל 38 חודשי מאסר. כן נגזר על המערער מאסר מותנה וקנס בסך 2,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.

המערער לא שבע נחת מגזר הדין שלטעמו היה חמור והגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים.  
עיקר טענותיו של הסנגור המלומד עו"ד חטיב ג'מיל בערעור התמקדו בטענה כי שותפו של המערער לעבירות, יוסרי מסאלמה, בתיק 1857/10 קיבל עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בלבד וזאת למרות שהעבירה החמורה המיוחסת לשני המעורבים הייתה דומה. משום כך, ולאור עיקרון אחידות הענישה, ביקש הסנגור כי נקל בעונשו. עוד הוסיף הסנגור המלומד כי ביהמ"ש קמא לא נתן משקל לעובדה כי המערער הודה בחקירתו וחשף את שמותיהם של כל המעורבים באופן שנחסך זמן רב, הן בחקירה והן בערכאה השיפוטית, דבר המצביע ומלמד על חרטה כנה מצידו של המערער.

לשיטתו של הסנגור, לא נתן ביהמ"ש קמא משקל לעובדה כי סוגו של הנשק ויעילותו הפחיתו מרמת המסוכנות של העבירה.

התובע הצבאי, קמ"ש ערן לוי השיב, כי אין דינו של המערער כדינו של השותף שהרי השותף הורשע בעבירות פחותות במידה רבה מאלה של המערער ולשותף לא הייתה הרשעה קודמת ומאסר מותנה. משכך, ביקש מאיתנו התובע הצבאי לדחות את הערעור.

עיינתי בכתב האישום, בפרוטוקול הדיון, בהכרעת הדין, בגזר הדין, בנימוקי הערעור ובטענות הצדדים, והגעתי למסקנה כי דין ערעור זה להידחות, ואלה טעמיי:

1.       צודק התובע הצבאי כי המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות נוספות מעבר לאלה שהורשע בהם שותפו לעבירה. אמנם בעבירה העיקרית יש דמיון אך למערער יש עבירות נוספות וחמורות כגון: זריקת בקת"בים, החזקת אמל"ח וזריקת אבנים, שיש לגזור בגינן עונשי מאסר חמורים אף מאלה שנגזרו על המערער.

2.       העובדה כי למערער עבר פלילי, ונראה כי לא השכיל ללמוד לקח ולחזור למוטב, מלמדת על כך כי נכון עשה ביהמ"ש קמא כאשר החמיר עימו הן בגזירת העונש על העבירות והן בהפעלת התנאי, ובצדק עשה כן.

3.       אמנם המערער החל את ביצוע העבירות בשנת 2004 עוד בהיותו קטין בן 15 וחצי, אך נראה בעליל כי הוא התמיד והמשיך לבצע עבירות גם בשנים שבאו לאחר מכן, כולל בשנים 2005, 2008 ו-2009, דבר המצביע על נחישותו של המערער להמשיך ולבצע עבירות ברציפות. כך למשל, את העבירה האחרונה - ביצע חודשיים לפני מעצרו.

4.       לטעמי, יידוי בקבוקי תבעירה ויידוי אבנים הן מן העבירות החמורות ששומה על ביהמ"ש הצבאי להכביד ידו על מבצעיהם למען יראו וייראו.

לאור האמור, אמליץ לחבריי השופטים לדחות את הערעור.          

השופט אל"ם א' הברמן:

אני מסכים.

השופט סא"ל צ' לקח :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של האב"ד אל"ם י' מינא.