פסק-דין בתיק ע' 2292/08

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

מונח בפנינו ערעור הסנגוריה הנסוב סביב גזר דינו של בימ"ש קמא.

המערער הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות כדלקמן:

א. חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר בארגון גדודי חללי אלאקצה. במסגרת זו היה המערער חבר בחוליה שמטרתה חטיפה וחקירה של תושבי האזור שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.

ב. חטיפה בנסיבות מחמירות, בכך שבמאי 2005, קשר קשר עם חברי חוליתו לחטוף תושב מקומי  בו חשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. המערער וחבריו, שהיו חמושים בנשק, אכן חטפו את אותו אדם, העבירו אותו למקום מבודד ושם חקרו אותו. לאחר שהחטוף הודה בשיתוף פעולה עם ישראל, החתימו אותו על מסמך המציין זאת, ושחררו אותו.

ג. סיוע לחטיפה בנסיבות מחמירות, בכך שבמחצית השנייה של שנת 2005 התבקש על ידי חברי חולייתו לעקוב אחר תושב מקומי אחר בו חשדו בשיתוף פעולה. המערער הסכים לעשות כן וכשאותו אדם הגיע למסגד בבני נעים, התקשר לחבר חולייתו והודיע לו על כך. חברי החוליה הגיעו למקום וחטפו את התושב המקומי.

ד. חטיפה בנסיבות מחמירות, בכך שביום 25/02/06, יחד עם חברי חולייתו, חטף את כאמל עדרה (להלן - המנוח). תחילתה של עבירה זו בקשר שנרקם בין שניים לחטוף, לחקור ולרצוח את המנוח. השניים פנו לאדם אחר על מנת שזה יסייע להם. אותו אדם שהיה חבר בחולייתו של המערער עדכן את חבריו בכוונה לחטוף ולחקור את המנוח. לאחר בירור שנערך ע"י חברי החוליה באשר למהימנות הקושרים סוכם כי החוליה תסייע לחטיפה כאמור. המערער וחבריו עשו חמישה ניסיונות שונים לעקוב אחרי המנוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה פנה עיסא חדור לאחד מחברי החוליה והציע למסור מידע אודות המנוח. את המידע קיבל עיסא מאדם אחר ושמו נוח דעיסאת. בתאריך שצוין לעיל, קיבל נוח מידע אודות מקום שהייתו של המנוח. מידע זה הועבר באמצעות עיסא לחברי החוליה. המערער זימן פעילים שונים בחוליה ולאחר כמחצית השעה הגיעו לבית בו שהה המנוח כשהם חמושים בשני רובי סער קלצ'ניקוב ובאקדח. בהתאם להוראות אותן קיבל נסע המערער לעמדת תצפית על מנת להתריע מפני הגעת כוחות צבא לאזור, בעוד יתר חברי החוליה ניגשו לבית. במקום ניסו בני הבית למנוע את חטיפתו של המנוח, אך בתגובה ירה אחד מבני החבורה לעבר שניים אשר נפצעו ברגל ובבטן. המנוח הוצא מהבית בכוח תוך שהוא נגרר מהמקום והובל לאתר מבודד. במקביל פנו פעילים אחרים בבקשה להשתתף בחקירת המנוח. או אז קיבל המערער הוראה להובילם למקום החקירה. המערער עשה כן וכשהגיע למקום הפעילים הנחו אותו ואדם אחר כיצד להמשיך בחקירה. במהלך החקירה הוכה המנוח ונגרמו לו חבלות בכל חלקי גופו. בסמוך לאחר מכן, לפי בקשת הפעילים האמורים תיאם המערער עם אחר שישיג מצלמת וידאו. המערער אף נותר בבני נעים על מנת לשמש כמתריע בעוד מצלמים את המנוח. בהמשך הובא המנוח למקום אחר שם נרצח, זאת בלא ידיעתו של המערער. 

בימ"ש קמא גזר על המערער 10 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה. בנימוקיו הדגיש ביהמ"ש את הצורך בענישה מרתיעה בעבירות אלימות דוגמת אלה בהן הורשע המערער, אשר במהלכן מצא המנוח את מותו ואף נפצעו שניים נוספים. ביהמ"ש ציין כי המערער היה מעורב בעבירה המרכזית מראשית תכנונה ונטל בה חלק ממשי. עוד התרשם ביהמ"ש מעונשיהם של שותפים נוספים בפרשה שנשפטו ל-14 ו-10 שנים בהתאמה. בעיקר הפנה ביהמ"ש לעניינו של אמג'ד חראחשה שהיה שותף מרכזי של המערער ונשפט ל-10 שנות מאסר כאמור. ביהמ"ש סבר כי אין הבדל ממשי בין השניים.

בערעור מבקש הסנגור כי נקל משמעותית בעונשו של המערער לנוכח חלקו המינורי בעבירות החטיפה. בעניין זה טען הסנגור כי המערער לא יזם את ביצוע העבירות ולא היה אחראי באופן כלשהו על הביצוע. כך ציין הסנגור כי המערער היה תצפיתן בלבד בעת ביצוע שתיים מהחטיפות. עוד טען הסנגור כי לא היה מקום להשוות בין עניינו של המערער לזה של אמג'ד שהיה דומיננטי הרבה יותר. בנוסף, הגיש הסנגור שורה של פסקי דין מהם עולה לטעמו רמת ענישה נמוכה הרבה יותר מזו שנקבעה בתיק זה. לבסוף, ציין הסנגור כי המערער כבן 45 ולו 11 ילדים.

התביעה התנגדה לערעור. לטעמה, העונש שהוטל לא רק שתואם את רמת הענישה הכללית אלא אף עומד בקנה אחד עם העונשים שהוטלו על יתר השותפים בפרשה. התביעה הפנתה לעד"י 2315/08 בו אישר בימ"ש זה את גזר דינו של אמג'ד הנ"ל. עוד הפנתה התביעה לעניינם של מעורבים אחרים סאלם מנאצרה (תיק יהודה 2948/06) שנשפט ל-12 שנות מאסר, וכן עיסא אלחדור ונוח דעיסאת שעונשם נגזר ל-4 שנות מאסר (תיקי יהודה 2900/06 ו-2901/06).

דומה כי אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיו של המערער. כפי שנקבע ע"י בימ"ש זה בעניינו של אמג'ד:

"גם בתיק זה עולה תמונה קשה על מי שבחר ליטול לעצמו החירות לפעול באלימות קשה וחמורה כלפי תושבים שכל פשעם היה בכך שנפל עליהם חשדם של המערער וחבר מרעיו כי הם משתפים פעולה עם האויב, מדינת ישראל. המערער חבר לאחרים במסגרת חוליה ששמה לה ליעד להיפרע באלימות עד כדי קטילת חיים של אותם חסרי מזל אשר נפל עליהם החשד כי הינם משתפי פעולה. המערער וחבר מרעיו שהיו חמושים בכלי נשק ואלות לא בחלו בשום אמצעי לבצע את זממם כשדרך פעולתם הייתה חטיפתם של אותם מסכנים, העברתם בכפיה ובאלימות למקומות מבודדים, לשם חקירתם באלימות נוראה שכללה חבלות קשות בגופם ... "

גם במקרה דנן המערער היה מעורב בשלוש חטיפות שונות אשר האחרונה שבהן אכן בולטת בחומרתה, הן לנוכח רציחת המנוח בסופה והן לאור פציעתם של שניים נוספים בעת ביצוע החטיפה.

אמנם, המערער לא היה בין מבצעי שתיים מהחטיפות, אולם לא ניתן לקבל את טענת הסנגור בדבר חלקו המינורי, שכן, כפי שהובהר בהרחבה לעיל, המערער היה שותף מלא במספר צמתים מרכזיים של החטיפה הן בשלב התכנון והן בשלב הביצוע. המערער אף נטל חלק מסוים בשלב החקירה, כאשר גם אם נקבל את גישת הסנגור, הוא היה לכל הפחות עד לשימוש באלימות שנעשה במהלכה.

לנוכח האמור, נראה כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער.

עיון בתיקיהם של השותפים השונים בפרשה זו ילמד כי בימ"ש קמא לא חרג בקביעותיו מעקרון אחידות הענישה. תמים דעים אני עם בימ"ש קמא כי עניינו של המערער אינו שונה מהותית מזה של אמג'ד, ועל כן, נראה כי ביהמ"ש קבע מידה עונשית ההולמת את רמת הענישה שנקבעה בפרשה זו.

אוסיף, כי גם אם בעונש האמור ישנה החמרה מסוימת ביחס לחלק מפסקי הדין שניתנו ע"י בימ"ש זה כפי שהוצגו ע"י הסנגור, הרי שאין בהחמרה זו בלבד כדי להצדיק התערבות, מאחר שבמקרה הנוכחי קיימת שורה של נסיבות מחמירות אשר הצדיקו קביעת עונש מאסר ממושך ומרתיע.

לנוכח האמור, הננו דוחים את הערעור.

השופט אל"ם י' מינא :