פסק-דין בתיק ע' 2125/11

השופט סא"ל צבי לקח :

נגד נאג'ח אבו שאהין, המערער בע' 2125/11 והמשיב בע' 2236/11 (להלן - המערער), הוגש בבית משפט שומרון כתב אישום שכלל עשרה פרטי אישום, והמפרט את פעילותו של המערער במסגרת חוליה של ארגון גדודי חללי אלאקצא כדלקמן:

פרט האישום הראשון ייחס לנאשם עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהחל משנת 2003 ועד ליום מעצרו, היה חבר ופעיל בחוליה צבאית של ארגון גדודי חללי אלאקצא.

פרט האישום השני ייחס למערער עבירה של ירי לעבר אדם, בכך שבראשית שנת 2002, ביצע ירי פעמיים לעבר עמדה צבאית בהר גריזים, וכן לעבר טנק צבאי במחנה בלאטה.

פרט האישום השלישי ייחס למערער עבירה של ניסיון לקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שתכנן לבצע פיגוע ביפו בשנת 2002.

פרט האישום הרביעי ייחס למערער עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה בכך שבמהלך שנת 2003 ביצעו המערער וחבריו ירי לעבר כוח צה"ל ששמר על מתפללים יהודים בקבר יוסף.

פרט האישום החמישי ייחס למערער עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה בכך שבמהלך השנים 2002-2005 בכעשר הזדמנויות שונות, ביצעו הנאשם וחולייתו ירי לעבר כוחות צה"ל במחנה פליטים בלאטה.

פרט האישום השישי עניינו עבירה של יידוי פצצות, בכך שבשלוש הזדמנויות השתתף הנאשם יחד עם חבריו לחוליה הצבאית, ביידוי מטעני צינור לעבר כוחות צה"ל.

פרטי האישום השביעי והשמיני ייחסו למערער עבירות של גרימת מוות בכוונה, בכך שבמהלך שנת 2005, ביחד עם אחרים, הוציאו להורג שני אנשים שנחשדו על ידם בשיתוף פעולה עם ישראל.

פרט האישום התשיעי עניינו עבירה של ירי לעבר אדם, בכך שבחמש הזדמנויות שונות בשנים 2005-2006, ביצעו המערער וחולייתו ירי לעבר כלי רכב צבאיים שנעו ברחוב אלמדארס במחנה בלאטה. המערער ביצע ירי באמצעות רובה אם-16.

פרט האישום העשירי עניינו עבירה של ירי לעבר אדם, בכך שמחודש מאי 2006 ועד לחודש מרץ 2007, ביצע בתדירות של כשתי הזדמנויות בחודש, יחד עם חברי חולייתו, ירי לעבר כוחות הביטחון בעת שאלה נכנסו למחנה בלאטה.

הכרעת הדין בערכאה הראשונה

המערער זוכה מפרט האישום השלישי לבקשת התביעה, וזוכה גם מפרט האישום השישי לדעת כל השופטים. ביחס לפרטים השביעי והשמיני, זוכה המערער מחמת הספק בדעת רוב השופטים. דעת המיעוט סברה כי יש להרשיעו. המערער הורשע ביתר פרטי האישום.

להכרעת דינו של בית משפט קמא מספר נדבכים:

בית משפט קמא מצא כי העדויות של המפלילים בבית המשפט, שהיו שותפיו לכאורה של המערער במסגרת אותה חוליה צבאית, היו לא אמינות ונועדו להגן עליו ולהמעיט מחלקו ומחלקם באותם אירועים. בית משפט קמא מצא לנכון להעדיף את אמרותיהם המשטרתיות על פני עדותם בבית המשפט בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. כך נקבע ביחס לרביע אבו ליל, בלאל זריקי, ריאד מרשוד, יוסף סאחלי ומחמד אבו ריזק.

כמו כן, בית משפט קמא בחן אמרות של עדי תביעה שהוגשו בהסכמת ההגנה, ומצא להעניק להן משקל מלא לאחר שבחן את תוכן האמרות בהתאם לקוים המנחים שנקבעו בהלכת זין אלדין (ע' 3404/08 זין אלדין נ' התביעה הצבאית).

באשר לגרסת הנאשם במסגרת פרשת ההגנה, מצא בית משפט קמא כי אין לקבל את עדותו בבית המשפט ויש לדחות את הכחשתו הגורפת בדבר מעורבות כלשהי בפעילות צבאית נגד ביטחון האזור.

לאחר ממצאי המהימנות שנקבעו כאמור לעיל, בחן בית משפט קמא כל אחת מהעבירות המיוחסות למערער, ובדק האם קיימות ראיות מספיקות לצורך הוכחתן מעל לכל ספק סביר.

באשר לפרט האישום הראשון, שעניינו חברות בארגון גדודי חללי אלאקצא, הסתמך בית משפט קמא על אמרותיהם המשטרתיות של בלאל זריקי ורביע אבו ליל, וקבע כי המערער היה חבר בחוליה של ארגון גדודי חללי אלקצא, כפי שיוחס לו. תימוכין נוספים נמצאו גם באמרותיהם של אנס חשאש ומחמד אבו ריזק.