פסק-דין בתיק ע' 1853/07

הנשיא אל"ם א' משניות :

א. כללי

נגד קסאם מרואן חסיב ברע'ותי (המשיב בתיק ע' 1853/07 והמערער בתיק ע' 2106/07, להלן: המשיב)  הוגשו שני כתבי אישום, אשר באחד מהם יוחסה לו עבירה אחת של ירי לעבר אדם, וכן 4 עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ובכתב האישום השני יוחסו לו שתי עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת וביצוע שירות עבור התאחדות זו.

לפי הנטען בכתב האישום הראשון, במועד לא ידוע בשנת 2001, בשתי הזדמנויות שונות נטל המשיב חלק באירועי ירי לעבר בסיס צבאי סמוך לרמאללה, בכך שהוביל שני חמושים ברכבו, והמתין ברכב בעת שהשניים הללו: לואי עודה ו מאג'ד זיאדה ירו לעבר הבסיס ברובי קלצ'ניקוב שהיו ברשותם. על כך יוחסה לו עבירה של ירי לעבר אדם. עוד נטען כי במהלך חודש ינואר 2002, בשלוש הזדמנויות שונות, השתתף המשיב באירועי ירי לעבר כלי רכב ישראליים: בתחילה ירה ביחד עם אחרים ברובה קלצ'ניקוב ממרחק 500 מ' לעבר רכב גרר ישראלי שעבר בכביש 60 באזור רמאללה; מאוחר יותר באותו יום ירה לעבר אוטובוס ישראלי שנסע לכיוון בית אל, ובהזדמנות שלישית ירה עם שניים נוספים באקדח ממרחק של 200 מ' לעבר נגמ"ש צבאי. על אירועים אלה יוחסו לו שלוש עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. עבירה נוספת של ניסיון לגרימת מוות בכוונה יוחסה למשיב בגין חלקו בפיגוע ירי שנעשה ביום 17/03/02 בכביש בית אל - פסגות, ובו נפצע ערבי ישראלי שנהג ברכב נושא לוחיות זיהוי ישראליות מירי של חבריו, כאשר המשיב ועוד אחד המתינו ברכבו של המשיב עד לסיום האירוע, ומילטו את היורים מהמקום לאחר האירוע.

המשיב כפר בכתב האישום והתנהלו הוכחות אשר במהלכם העידו עשרה עדי תביעה. לאחר שהחלה פרשת ההגנה, הוגש כתב אישום נוסף נגד המשיב, ובימ"ש קמא החליט לשמוע עד תביעה נוסף. לאחר שמיעתו חודשה פרשת ההגנה ובמהלכה העיד גם המשיב. בסופו של דבר, לאחר שמיעת כל העדויות ולאחר שהתקבלו ראיות בהסכמה, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב, ובהכרעת דין מפורטת החליט בית משפט קמא לזכות את המשיב מחמת הספק מכל העבירות שבכתב האישום הראשון וכן מהעבירה של ביצוע שירות שבכתב האישום השני, ולהרשיעו בעבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת בלבד. בגין הרשעתו, נגזרו עליו ארבע שנות מאסר, אשר מחציתן לריצוי בפועל והמחצית הנוספת על תנאי למשך 3 שנים.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין של בימ"ש קמא, כאשר התביעה ערערה על זיכויו ממרבית פרטי האישום, ואילו ההגנה ערערה כנגד הרשעתו בפרט האישום של חברות בהתאחדות שאינה מותרת. בתחילת הדברים, ובטרם אפרט את טענות הצדדים, אני מבקש להביע צער על משך הזמן שנדרש להשלמת כתיבת פסק הדין. ועתה, אסקור תחילה את פסק הדין של בימ"ש קמא.

ב. פסק הדין של בימ"ש קמא

בימ"ש קמא ניתח בהרחבה את חומר הראיות הרב בתיק זה. תחילה סקר את תוכנן של האמרות שמסרו העדים ואת השתלשלות האירועים שהביאה למתן אמרות אלה. לאחר מכן, בחן את מידת המהימנות והמשקל שיש לייחס לאמרות וכפועל יוצא מכך שקל את מידת החיזוק הראייתי הנדרש לצורך הרשעה. לבסוף בחן ביהמ"ש האם יש בחומר הראיות כדי לבסס את פרטי האישום השונים כאמור.

לאחר שסקר בהרחבה את אמרותיהם ועדויותיהם של כל העדים, סיכם בית המשפט את התרשמותו מן העדים העצורים השונים, וקבע כי "העדים הללו, ללא יוצא מן הכלל, ניסו להרחיק את הנאשם מכל אשמה, בלי לבחול בשום הסבר ונימוק, מופרכים ככל שיהיו" (עמ' 20 להכרעת הדין) . בית המשפט מצא את תשובותיהם של העדים מתחמקות, סותרות ובלתי אמינות, ולכן ככלל לא ראה לתת אמון בעדותם.

להלן אסקור בקצרה את התייחסות בימ"ש קמא לכל אחד מעדי התביעה:

העד לואי עודה

עד התביעה המרכזי לואי עודה (להלן: לואי) הפליל את המשיב באמרותיו השונות, שהוגשו במהלך המשפט, במעורבות בכל פיגועי הירי המתוארים בכתב האישום. לואי אף העיד באריכות בפני בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע כי אינו נותן אמון בעדותו של העד בפניו, וציין כי העד התחמק ממתן תשובות ברורות לשאלות שנשאל, וכי קיימות סתירות מהותיות בין עדותו ובין דברים שנרשמו בזכ"דים ובאמרות המשטרתיות. בית המשפט ציין עוד כי פער הזמנים של כשבועיים שבין האמרות הראשונות שמסר העד, אשר בהן לא נזכר המשיב, ובין האמרות המאוחרות יותר אשר בהן מופלל המשיב, פוגע במשקלן של האמרות המאוחרות, נוכח החיסיון שהוטל על פעולות החקירה שבוצעו באותו פרק זמן, אשר אינו מאפשר קיומה של ביקורת שיפוטית על מהלך החקירה.

בית המשפט הוסיף עוד כי העד מסר גרסאות רבות ושונות בחקירתו ואף ביקש לחזור בו מחלק מהדברים, וכי מדובר בעדויות של שותף לעבירות, אשר הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. קושי נוסף באמרותיו של לואי מצא בית המשפט בכך שהשותפים האחרים סתרו את גרסתו דווקא בשאלת מעורבותו של המשיב, ובכך שלא הוכח בראיות חיצוניות שהאירועים עליהם דיבר העד, מלבד הפיגוע נשוא פרט אישום 5, אכן התרחשו. בנוסף לכל הקשיים שפורטו, ראה בית המשפט לציין כי חלוף הזמן (בין שנתיים לשלוש) בין האירועים למועד גביית האמרות, כמו גם ריבוי הפרטים אודות הפיגועים והמפגעים, כל אלה עלולים היו להקשות על העד לדייק בפרטים שונים, ובכלל זה בשאלת מעורבותו של המשיב.

נוכח האמור, בשים לב לזמן שחלף מאז בוצעו הפיגועים שעליהם העיד העד, ולפרטים הרבים הנזכרים באמרותיו שבהן התייחס לעשרה פיגועים שונים, קבע בית משפט קמא כי יש לדרוש תוספת ראייתית מוגברת וכבדת משקל, בעלת אופי מסבך, המתייחסת למעורבותו של המשיב בכל פיגוע בנפרד, ולא ניתן להסתפק בתוספת מאמתת לאמרות בכללותן.

העד שאדי שלאלדה

עד התביעה שאדי שלאלדה (להלן: שלאלדה) הפליל את המשיב בחקירתו בשב"כ במעורבות בפיגוע ירי שאירע יום לפני כניסת צה"ל לרמאללה. לגרסתו של שלאלדה השתתפו עמו בפיגוע המשיב, מאג'ד זיאדה, לואי ו אחמד אע'ואני. התביעה מבקשת לראות בפיגוע זה את הפיגוע המתואר בפרט אישום 2. בית המשפט ציין כי עדותו של העד הותירה רושם בלתי מהימן, התגלו בה סתירות רבות וכי דברים שמסר בבית המשפט אודות חקירתו נסתרו על ידי חוקר השב"כ, אשר זכה לאמון בית המשפט. בית המשפט התרשם כי רצונו של העד להשתחרר ממעצר בכדי לראות את ילדיו, וכן אמונתו כי המשיב הפלילו, השפיעו על הגרסה שמסר באמרותיו, גם אם לא זכר בדיוק באיזו פעילות השתתף המשיב.

בית המשפט קבע כי " שאדי מצלח" המופיע בכתב האישום הוא " שאדי שלאלדה" אשר העיד בפניו, וכי ההבדל בשמות נובע ככל הנראה מטעות סופר של התביעה. בסופו של דבר, הגיעה בימ"ש קמא למסקנה כי גם על אמרותיו של שלאלדה בלבד לא ניתן להתבסס לצורך הרשעתו של המשיב וכי יש לתמוך אותן בעדויות חיצוניות בעלות משקל ממשי, אשר מתייחסות לאותו אירוע.

העד מאג'ד זיאדה

העד מאג'ד זיאדה (להלן: מאג'ד) הודה בחקירתו במעורבות בשלושה פיגועי ירי שונים. שניים מהם לעבר מחנה צה"ל בעין קיניא יחד עם אחמד אע'ואני ואחרים. העד לא הזכיר את המשיב ביחס לפיגועים אלו. הפיגוע השלישי בו הודה הינו הפיגוע נשוא פרט אישום 5, ואף בו אין העד מערב את המשיב.