פסק-דין בתיק ע' 1816/09

השופט סא"ל צ' לקח :

המערער הורשע בכתב אישום מתוקן שכלל ארבע עבירות כדלקמן:

ירי לעבר אדם - בכך שבשנת 2006 ירה לעבר כלי רכב ישראלים ממרחק של כקילומטר.

החזקת פצצה - בכך שכשמונה חודשים טרם מעצרו סיכם עם אחרים שיקבל מהם מטען חבלה לצורך הנחתו כלפי כוחות צה"ל. המערער קיבל את המטען והעבירו לאחר.

הנחת פצצה - בכך שכשבעה חודשים טרם מעצרו קיבל לידיו מטען חבלה והניחו יחד עם אחר בכביש הסמוך לרוג'יב. כשחלף ג'יפ צבאי במקום הפעילו את המטען כלפיו.

קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה - בכך שכשלושה חודשים טרם מעצרו נטל חלק בקשר להוצאת פיגוע התאבדות אל הפועל. אדם בשם קסאם חטאטבה פנה אל המערער, הודיע לו כי הוא מבקש להיות מחבל מתאבד וביקש מהמערער סיוע בכך. המערער הסכים ואמר לקסאם כי לפני יציאתו לפיגוע יצולם עם שני כלי נשק מסוג רוס"ר אם-16 ורימוני יד, ויינתן לו נשק לפני היציאה לפיגוע. עוד אמר המערער כי הפיגוע יהיה מטעם ארגון גדודי חללי אלאקצא. לאחר מכן פנה המערער אל ראמי ענאב ודיווח לו על גיוס מחבל מתאבד. ראמי ביקש להיפגש עם המחבל המתאבד ומסר רובה קלצ'ניקוב למערער. המערער נפגש עם קסאם בשכם במטרה לפגוש בראמי ולדון בפרטי הפיגוע, אולם מאחר שלא הצליח ליצור קשר עם ראמי, הפגישה לא יצאה לפועל. קסאם פנה בשלב מאוחר יותר למערער, ושאל אותו על הפיגוע, ואז מסר המערער לקסאם כי ראמי נהרג וכי פנה לאדם אחר, בשם זאפר, שיוציאו לפיגוע.  קסאם וזאפר שוחחו בתיווכו של המערער וסיכמו להיפגש בשכם אולם הפגישה לא יצאה לפועל. קסאם התקשר זמן קצר לאחר מכן לטלפון של המערער, אולם ענה לו אחיו של המערער, שאדי, שאמר לקסאם כי בקרוב יישלח לפיגוע התאבדות. הפיגוע לא יצא לפועל עקב מעצר המעורבים בידי כוחות הביטחון.

בעקבות הרשעתו נגזר עונשו של המערער ל-11 שנות מאסר בפועל כמו גם שלוש שנות מאסר על תנאי.

טענות הצדדים

סניגורו של המערער טען כי העונש שנגזר על המערער מופרז לחומרה. הסניגור הדגיש כי העונש המקסימאלי על העבירה המרכזית, היא קשירת הקשר לפיגוע ההתאבדות, אינו עולה על 7 שנות מאסר, ועל כן ודאי שלא היה מקום להחמיר עם המערער כפי שהחמיר בית משפט קמא. הסניגור הוסיף כי בפרשייה זו נקבעה רמת ענישה, ועונשם של שותפיו היה נמוך משמעותית מזה של המערער. לאור זאת טען הסניגור כי בית משפט קמא חרג מהעונש הראוי בהתחשב בנסיבותיו של תיק זה ובהתחשב ברמת הענישה שנקבעה לשותפים.

התביעה טענה מנגד כי אין חומרה יתרה בעונש שנגזר על המערער. העונש שנגזר הולם מי שנטל חלק בשורה של עבירות חמורות. התביעה הדגישה כי מלבד קשירת הקשר הורשע המערער גם בעבירה של הנחת פצצה המצדיקה כשלעצמה עונש ממשי. בנוסף ציינה התביעה כי אין להקביל את המערער לשותפיו, כיוון שהם הורשעו בעבירות חמורות פחות, באופן המצדיק את הפער הענישתי ביניהם.

דיון

המערער הורשע בכתב אישום חמור המצדיק עונש מאסר ממשי ומרתיע. קשירת הקשר בה מדובר הינה חמורה ומשמעותית, וברור כי אם הייתה מתממשת הייתה התכנית מביאה לגביית קורבנות רבים. יתר על כן, גם העבירה של הנחת הפצצה אינה עבירה של מה בכך. באותו מקרה דובר במטען שהופעל כלפי ג'יפ צבאי והתפוצץ.

עוד אציין כי ככלל, לא יתערב בית המשפט לערעורים בעונש שנגזר בערכאה הראשונה כל עוד עונש זה מצוי במתחם הענישה הראוי. התערבות בית המשפט לערעורים תתרחש רק מקום בו העונש סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה (עד"י 1831/09 קאדרי נ' התביעה הצבאית; ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה, תק-על 2008(1) 5344; עד"י 1572/09 יעקוב נ' התביעה הצבאית; עד"י 1517/09 התביעה הצבאית נ' מחלוף).

במקרה זה, על אף שהסניגור הציג פסיקה ענפה המראה מנעד ענישתי רחב לעבירות דומות, לא שוכנענו כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה, אף אם אינו קל כלל ועיקר, הינו חמור במיוחד באופן המצדיק הקלה.

בחנו אף את עניינם של השותפים אולם איננו סבורים כי יש בהשוואה לעניינם כדי לשנות מעונשו של המערער.

סניגורו של המערער הפנה לאמג'ד שאפעי, שהיה שותפו של המערער להנחת הפצצה והפעלתה לעבר הג'יפ הצבאי, והורשע בנוסף אף בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לירי וקשירת קשר להנחת מטען. עונשו של אמג'ד הועמד על שמונה שנות מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים. על פניו ברור כי כתב האישום בו הורשע אמג'ד חמור פחות מזה של המערער. אמג'ד לא היה שותף לקשירת קשר לשליחת מחבל מתאבד, אלא לשתי קשירות קשר אחרות, מינוריות יותר באופיין, ואף לא נטל חלק באירוע ירי כמערער. הפער בעונש בין השניים אינו בלתי סביר או הגיוני בהתחשב בחומרה היתרה של כתב האישום בו הורשע המערער ביחס לכתב האישום בו הורשע אמג'ד.

הסניגור הפנה גם לעניינו של פאדי עאמר, שהורשע בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, סחר בציוד מלחמתי, הנחת פצצה וקשירת קשר להנחת פצצה. גם פאדי עאמר היה שותף למערער בפרט של הנחת הפצצה בלבד. על פאדי עאמר נגזרו 7 שנות מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, ועונש זה הינו פרופורציוני לעונש שהוטל על אמג'ד שאפעי, שכתב האישום שלו חמור מעט יותר. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי גם ביחס לפאדי עאמר, אין עונשו של המערער חורג לחומרה באופן בלתי סביר ממתחם הענישה.

גם אם נאמר כי עונשו של המערער הינו ברף הגבוה של מתחם הענישה הראוי בהשוואה לשותפיו, עדיין אין מדובר בעונש המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן אציע לחבריי לדחות את הערעור.