פסק-דין בתיק ע' 1791/09

השופט סא"ל צ' לקח :

רקע

נגד המשיב הוגש כתב אישום שכלל 5 עבירות, שהמרכזית שבהן הינה ניסיון לגרימת מוות בכוונה. בהכרעת דין מפורטת הורה בית משפט שומרון על זיכויו של המשיב מחמת הספק מכל האישומים שיוחסו לו. התביעה הצבאית, אשר סברה כי נפלו שגיאות בפסק דינה של הערכאה הראשונה, ביקשה בערעור זה כי נתערב בהכרעתו של בית משפט קמא.

כתב האישום

כאמור, כתב האישום שהוגש נגד המשיב הכיל, לאחר שתוקן, 5 עבירות כדלקמן:

פרט ראשון - ניסיון לגרימת מוות בכוונה: בכך שביום 11.3.02 יצא המשיב יחד עם שני שותפים, חאלד שתייה ובאסל כתאנה, לבצע פיגוע ירי לעבר חיילי צה"ל במחסום. המשיב המתין לשני שותפיו בעת שאלה היו אמורים לבצע את הירי. בסופו של דבר, התקרב באסל כתאנה למרחק מטרים ספורים מהמחסום ולחץ על הדק הרובה שברשותו אולם הנשק לא ירה כיוון שבאסל שכח לדרוך אותו. כשניסה באסל לדרוך את הנשק פתחו לעברו החיילים באש. באסל ירה לעבר החיילים ואף השליך לעברם רימון יד מאולתר שמסר לו המשיב מבעוד מועד. לאחר מכן נמלט באסל מהמקום וחבר לשני חבריו.

פרט שני - חברות בהתאחדות בלתי מותרת: בכך שהחל מאוקטובר 2001 ועד ליום מעצרו היה המשיב חבר בארגון הג'יהאד האיסלאמי.

פרט שלישי - סחר בציוד מלחמתי: בכך שבראשית אפריל 2002 העביר המשיב לסעד אבו מנצור מטען חבלה במשקל 7 ק"ג בהתאם לבקשתו של האחרון.

פרט רביעי - החזקת אמל"ח: בכך שבמאי 2006 החזיק המשיב ברשותו אקדח.

פרט חמישי - החזקת אמל"ח: בכך שבחודש דצמבר 2006 מסר לוג'די עצפור רובה קלצ'ניקוב.

גדר המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים נסובה על מעורבותו של המשיב בעבירות שיוחסו לו, וליתר דיוק, על זיהויו של המשיב כמי שנטל חלק באותן עבירות יחד עם אחרים. חשוב לומר כי המשיב הכחיש הן בחקירתו והן בבית המשפט כי נטל חלק בעבירות שיוחסו לו, וכתב האישום התבסס על עדים מפלילים. אף לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי העדים המפלילים מסרו בחקירותיהם כי אדם בשם נאצר ג'ואברה ביצע את אותן עבירות, אולם נטען כי דובר באדם אחר בעל שם דומה למשיב.

במסגרת ניהול התיק הוסכם על דעת ההגנה להגיש את חומר הראיות שאינו נוגע לעדים המפלילים, כיומן מבצעים המתעד את הפיגוע ביום 11.3.02 במחסום צה"ל. יש לומר כי עד התביעה וג'די עצפור לא התייצב לעדות, והתביעה ויתרה על עדותו. בהעדר תשתית ראייתית אחרת הקושרת את המשיב לפרט האישום החמישי, לא הייתה מחלוקת כי יש לזכות את המשיב מפרט זה. לצורך הוכחת פרטי האישום הראשון עד הרביעי נשמעו באסל כתאנה, חסן דואבשה וסעד אבו מנצור.

באסל כתאנה היה עד עויין, הכחיש כי אמר את המיוחס לו באמרותיו, ועל כן נשמעו גובי אמרותיו, יעקב ברזני והמכונה "עמוס".

חסן דואבשה וסעד אבו מנצור לא הכחישו את תוכן אמרותיהם, ובכלל זה כי מסרו במשטרה אודות אדם בשם נאצר ג'ואברה, אולם טענו כי לא מדובר במשיב אלא באדם אחר.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי באסל כתאנה היה עד לא אמין, ולעומת זאת גובי אמרותיו היו מהימנים באופן מלא. עקב כך, התקבלו אמרותיו של באסל כתאנה בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. לא נקבעו ממצאי מהימנות אחרים, ובכלל זה לא נקבע האם בית משפט קמא מצא את עדויותיהם של סעד אבו מנצור ושל חסן דואבשה אמינות אם לאו, ואף לא נקבע כל ממצא עובדתי בכל הנוגע לאמינות עדותו של המשיב בפרשת ההגנה.

בית משפט קמא קבע כי המשקל שיש להעניק לשתי אמרותיו של באסל כתאנה אינו משקל מלא, לנוכח סתירות שמצא בין אמרתו הראשונה לאמרתו השנייה. כמו כן, מאחר ומדובר בשותף לעבירה שאמרתו התקבלה בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, נקבע כי נדרש חיזוק מוגבר. בית המשפט דחה את דרישת הסניגור כי התוספת הראייתית הנדרשת במקרה זה צריכה להיות ברמה של סיוע, אולם סבר כי היא צריכה להיות בעלת אופי מסבך, הדומה במהותו לסיוע.

בית המשפט דחה את בקשתה של התביעה להסתמך על זיהויו של המשיב בידי באסל כתאנה באמצעות תמונה שהוצגה לו. בית המשפט קבע כי זיהויו של המשיב בתמונה אחת שלא במסגרת מסדר זיהוי הינו בעל משקל נמוך, בייחוד לאחר שבא בעקבות הליך מסדר זיהוי תמונות בו לא זיהה באסל את המשיב.