פסק-דין בתיק ע' 1591/09

השופט סא"ל צ' לקח :

המערער הורשע בבית משפט שומרון בכתב אישום מתוקן שכלל שתי עבירות כדלקמן:

חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - בכך שבמהלך שנת 2000 גוייס לארגון גדודי חללי אלאקצא, ופעל במסגרת חוליה של הארגון  שכונתה הזרועות השחורות. פעילות זו כללה הדבקת תמונות הרוגי הארגון בכפר מגוריו, קליל. כחודשיים טרם מעצרו פנה המערער אל אדם בשם שאהר וביקשו לחדש את חברותו של המערער בארגון תוך התמקדות בכפר קליל. שאהר הסכים לכך.

ירי לעבר אדם - בכך שכשבועיים טרם מעצרו נפגש בכפר קליל עם שניים מחבריו, שאהר אלקיני ובראק עואד, כשהם חמושים. השלושה סיכמו להיפגש בהמשך הערב ולירות לעבר מעבר חווארה. בשעה 21:00 לערך באותו היום התמקמו באזור הסמוך לשכונת אלקבלה ממנו ניתן להשקיף על מעבר חווארה. הנאשם ירה באמצעות רובה G-3 שהיה ברשותו כ-10 כדורים לעבר המחסום, וחבריו ירו כל אחד כ-10 כדורים מכלי הנשק אותם נשאו.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, גזר בית משפט קמא על המערער עונש של 60 חודשי מאסר בפועל, ו-30 חודשי מאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים בערעור

הסניגור ביקש בערעור שלפנינו כי נפחית מעונשו של המערער. לטענתו, לא נתן בית המשפט משקל מתאים למצבו הרפואי של המערער, אשר סובל כרונית מתת פעילות של בלוטת התריס ומטופל בבעיה זו באופן תרופתי, ולא ניתן משקל מתאים למרחק ממנו בוצע הירי, שלטענת ההגנה הינו כארבעה קילומטרים. במאמר מוסגר נציין כי הסניגור לא הציג בפנינו כל תשתית עובדתית אוביקטיבית התומכת בטיעון הנוגע למרחק ממנו בוצע הירי, וגם כשהצענו לצדדים כי יבדקו את העניין על גבי מפה לא ידע הסניגור להצביע על מיקום מדוייק של מקום העבירה, כך שלא ניתן היה להתייחס לטענה זו. במקרה שלפנינו, די לנו בקביעה העובדתית של בית משפט קמא כי הירי בוצע ממרחק לא מבוטל, קביעה שכשלעצמה הינה בעלת חשיבות לצורך פוטנציאל הנזק וחומרת המעשה.

בנוסף, הפנה הסניגור לעונשו של שותפו של המערער לירי, בראק עואד, שנשפט ל-36 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות דומות שכן אף הוא היה חבר בחוליית הזרועות השחורות של ארגון גדודי חללי אלאקצא, וכאמור, נטל חלק בירי לעבר מחסום חווארה עם המערער (תיק בימ"ש שומרון 4097/07). לאותו שותף אף היה מאסר מותנה בר הפעלה של 24 חודשים מתיק קודם, אשר הופעל חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שסך הכל נגזרו עליו 48 חודשי מאסר בפועל.

לטענת ההגנה, לא ייתכן כי העונש של השותף שביצע את אותם המעשים, ושעניינו חמור יותר בשל עברו המכביד, יהיה נמוך משמעותית מזה של המערער, אשר עברו נקי ואשר אף סובל מבעיות רפואיות.

התביעה ביקשה במהלך הדיון שלפנינו לדחות את הערעור. יחד עם זאת, לאחר שהובא בפניה עניינו של השותף, הסכימה התביעה בהגינותה כי לנוכח עיקרון אחידות הענישה יש מקום להקלה בעונשו של המערער. יחד עם זאת הוסיפה התביעה כי הקלה זו צריכה להיות מדודה, שכן בעניינו של השותף דובר בחברות ופעילות שנפסקה בשנת 2004 ולא נמשכה עד ליום המעצר כבעניינו של המערער, דבר המצדיק לשיטתה החמרה עם המערער.

דיון והכרעה

נקדים ונאמר כי אין הכרעתנו יכולה להינתן במנותק משאלת העונש שנגזר על השותף, הגם שעונש זה נגזר לאחר שהמערער נשפט. עוד נאמר כי לנוכח סוגייה זו, מצאנו עצמנו פטורים מלדון בשאלות הנוספות שהעלה הסניגור אגב הדיון בערעור, כסוגיית משמעות המרחק ממנו בוצע הירי.

השותף, בראק עואד, נשפט כאמור בגין עבירות דומות לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל, וזאת חרף עבר מכביד ומשמעותי שכלל מאסר מותנה שהופעל בחציו במצטבר, כך שעונשו הכולל הועמד על 48 חודשי מאסר בפועל.

אמנם, חברותו של השותף בחוליית הזרועות השחורות הייתה מופסקת, אולם הוא נטל חלק באירוע המשמעותי יותר בענייננו, הוא אירוע הירי, ללא שניתן להצביע על הבדל בינו לבין המערער באותו מעשה. יתר על כן, הוא ביצע זאת ביודעו כי תלוי ועומד נגדו עונש מותנה בר הפעלה משמעותי בגין עבירות עליהן נשפט בעבר, בעוד שעברו של המערער שלפנינו הינו נקי.

אנו סבורים שבאיזון כלל הנסיבות לא ניתן לומר כי עניינו של המערער חמור יותר מזה של שותפו. אמנם, חברותו בחוליית הזרועות השחורות חודשה זמן מה לפני מעצרו, אולם עברו נקי, ולא היה תלוי נגדו עונש מאסר מותנה של 24 חודשים, כבעניינו של השותף. לא מצאנו, ואף הצדדים לא הצביעו בפנינו, על קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות פער ענישתי בין השניים.

המסקנה המתבקשת הינה כי בהתאם לכך, אף עונשו של המערער צריך להיות דומה לזה של חברו. העונש שנגזר על השותף עמד על 36 חודשי מאסר בפועל בגין המעשים בהם הורשע אף המערער. אמת מידה עונשית זו, צריכה לחול גם על המערער, לנוכח עקרון אחידות הענישה.

לפיכך, אנו גוזרים על 36 חודשי מאסר בפועל, שיימנו החל מיום מעצרו. העונש המותנה שנגזר עליו בערכאה הראשונה יעמוד בעינו.

השופט אל"ם י' כץ :

אני מסכים.