פסק-דין בתיק ע' 1552/09

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עשרה פרטי אישום כדלקמן:

חברות בהתאחדות בלתי מותרת - בכך שמשנת 2002 ועד מרץ 2006 היה חבר בגדודי חללי אל אקצא, והיה אחראי על חוליה של ארגון זה, ומחודש מרץ 2006 היה חבר ופעיל בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת - בכך שבמהלך חברותו בגדודי חללי אל אקצא, גייס לשורות ארגון זה פעילים אחרים.

ירי לעבר אדם- בכך שבחודש אפריל 2004 ביצע עם אחרים פיגוע ירי לעבר מכונית ישראלית. המערער ירה כ- 18 כדורים מרובה קלצ'ניקוב לעבר הרכב ממרחק של כקילומטר אחד.

קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה - בכך שנענה להצעה של מחמד עופי לבצע פעילות חבלנית, לרבות פיגוע התאבדות, שההכנות אליו כבר הושלמו כמעט, למעט מציאת המחבל המתאבד. המערער הסכים לאתר מחבל כזה. הוא הציע לראמי דמרה להיות המחבל המתאבד והאחרון הסכים. מעצרו של ראמי דמרה מנע את הוצאת הפיגוע לפועל.

חטיפה בנסיבות מחמירות - בכך שבשנת 2004, חטף המערער את יאסר ברגותי, ביחד עם חמושים אחרים, הביאו לכפר עין, שם חקרו אותם המערער וחבריו בחשד שהוא משתף פעולה עם ישראל. לאחר החקירה שוחרר החטוף. שבועיים לאחר מכן חטפו המערער וחבריו אדם אחר, ג'ודה ברגותי, גם כן בחשד שהוא משתף פעולה עם ישראל. גם הפעם היו המערער וחבריו חמושים, והם הובילו את החטוף מכפר עין לדיר ע'סאנה. המערער השאיר את החטוף בידי חבריו וחזר לכפרו. כשנודע לנאשם כי החטיפה יצרה בעיות קשות, הודיע על כך לחבריו, והם שחררו את החטוף.

סיוע לניסיון לגרימת מוות בכוונה - ביום 18/12/05 נפגש המערער עם איאס רפאעי ועם עבדאללה ברגותי. עבדאללה הודיע כי בכוונתו לצאת לפיגוע ירי נגד רכב ישראלי, ולשם כך ביקש שאיאס ישמש נהגו, והמערער ישיג עבורו רובה. המערער ואיאס הסכימו, והמערער מסר לעבדאללה רובה קלצ'ניקוב. סמוך לאחר מכן יצאו עבדאללה ואיאס במכוניתו של איאס, וכשחלפו לצד מכונית ישראלית ירה עבדאללה לעבר נוסעות הרכב בכוונה לגרום למותן.

שני פרטים של סחר בציוד מלחמתי - בכך שבשנת 2004 רכש אקדח, בשנת 2005 ניסה לרכוש נשק נוסף, ובשנת 2006 רכש המערער רובה קלצ'ניקוב וכן תחמושת לרובה זה.

קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה - בכך שבספטמבר 2006 נענה לבקשת פעילי טרור אחרים להשיג עבורם נשק וכסף וכן הודיע כי ישתתף עמם בפיגועי ירי. כמו כן נרתם המערער לניסיון להשיג חגורת נפץ עבור מחבלת מתאבדת, אך הדבר לא עלה בידו.

קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה - בכך שבחודש אוקטובר 2006 קשר עם חבריו קשר להרוג יהודי המספק בנזין לתחנת הדלק באזור קראות בני זיד. התוכנית לא יצאה לפועל בשל מעצרם של הקושרים האחרים.

על המערער נגזרו 16 שנות מאסר בפועל וכן 24 חודשי מאסר על תנאי. על גזר דין זה הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

הסניגור טען כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, שכן לא נתן את המשקל הראוי לעובדת פציעתו במהלך מעצרו, כמו גם לענישה שנגזרה על שותפיו של המערער. עוד נטען כי גם אם המערער נמלט ממעצר, לא היה נכון ומוצדק לירות בו, וגם עניין זה צריך להביא להקלה בעונשו. הסניגור הפנה אותנו לעניינם של שני השותפים העיקריים לעבירת הסיוע לניסיון לגרימת מוות בכוונה, ציין כי אלה נשפטו ל-10 ו-11 שנות מאסר, והמערער, שהיה רק מסייע, ראוי לעונש נמוך משמעותית. כמו כן ציין הסניגור כי חלק ניכר מהעבירות בוצעו זמן רב לפני מעצרו. לטענתו, ראוי להקל עם המערער הקלה ממשית ומשמעותית.

ב"כ התביעה ביקש לדחות את הערעור. נטען כי יש להתייחס לרצף הפעילות המשמעותי של המערער, כמו גם לעובדה כי עד סמוך למעצרו המשיך בפעילות שמטרתה פגיעה בחפים מפשע. בנוסף, נטען כי עניינם של השותפים אליהם הפנה הסניגור שונה משמעותית מזה של המערער שכן הם הורשעו במספר מצומצם של עבירות, בעוד שהמערער הורשע במספר רב ובאופן משמעותי של עבירות שונות.

דיון והכרעה

עניין לנו במערער אשר לאורך תקופה ארוכה ורצופה של למעלה משלוש שנים נטל חלק בפעילות חמורה ביותר שמטרתה פגיעה והטלת אימה על ישראלים כמו גם על פלסטינים שנחשדו על ידו בשיתוף פעולה עם ישראל.

רצף פעילות אלימה זו, שנקטע אך ורק עם מעצרו של המערער, מעיד על חומרה רבה ומצדיק ענישה מחמירה ומרתיעה. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי מצא לנכון להתחשב בעובדת פציעתו של המערער, חרף העובדה כי נפגע בעת שנמלט מכוחות הביטחון. בעניין זה ראוי לומר כי לא הובא בפני בית משפט קמא שמץ של ראיה כי הפגיעה במערער תוך כדי בריחה הייתה לא מוצדקת, ועל כן לא מצאנו לנכון לקבל באופן כלשהו טענה זו.

בחנו את עניינם של שותפיו, ואיננו סבורים כי עונשו צריך להיות קרוב לעונשם. אכן, בפרט בו היה המערער מסייע, ראוי הוא לעונש קל יותר מהשותפים, אולם מלבד עניין זה הורשע המערער במספר עבירות חמורות רב יותר, שהתפרשו על פני תקופה ארוכה, והעידו על נחישות רבה לפגוע באחרים.

אנו סבורים כי בית משפט קמא איזן נכונה בין חלקו של המערער במעשים השונים לבין שותפיו, התחשב נכונה בהיקף פעילותו האלימה ובכלל הנסיבות במקרה זה. בהעדר סטייה ממתחם הענישה הראוי, יש להותיר את עונשו של המערער על כנו.