פסק-דין בתיק ע' 1528/09

השופט סא"ל י' רזניק :

1. למערער נגזרו 11 שנות מאסר לריצוי בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי זאת לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון.
2. על פי כתב האישום המתוקן, כשנה טרם מעצרו, דהיינו במחצית שנת 2006, גויס המערער לארגון "גדודי חללי אלאקצה". כחודש לפני מעצרו, הצטרף המערער לחוליה צבאית משותפת לארגון "הג'יהד האיסלאמי" הפלסטיני ולארגון "גדודי חללי אלאקצה".
3. המערער הודה כי במהלך חודש מרץ 2007 הוצע לו ולאחרים להשתתף בהנחת מטען חבלה ולהפעילו כנגד כוחות הביטחון. המערער וחבריו הסכימו לכך. המדובר היה במטען המורכב מבלון גז עם מנגנון הפעלה חשמלי. בנוגע למטען זה, היה חלקו של המערער, כמפורט בכתב האישום המתוקן, להמתין יחד עם אחר בסמטה סמוכה למקום הנחת המטען כשברשותם מטעני צינור אותם תכננו לזרוק לעבר אנשי כוחות הביטחון אשר אמורים היו לעבור במקום עם הפעלת המטען.

על פי עובדות כתב האישום , המערער לא הכין את המטען, לא הניח אותו בצידי הכביש וכאמור הוטל עליו להשליך את מטעני הצינור.

עוד מסופר בכתב האישום כי בסביבות השעה 02:00, לפנות בוקר, הופעל מטען כנגד דחפור צבאי. לא נטען כנגד המערער כי השליך את מטעני הצינור לעבר כוחות הביטחון.

4. המערער הודה בפרט אישום נוסף אשר ייחס לו ניסיון לגרום מוות בכוונה.

על פי עובדות פרט אישום זה, החליט המערער ביום 4.4.07, יחד עם אחרים, לבצע ירי לעבר כוחות הביטחון. בדרכם הצטרף אליהם אחר אשר היה חמוש ברובה סער 16M ארוך. בהגיעם למקום שם רצו לבצע את הירי, זיהו המערער וחבריו אנשי כוחות הביטחון שעלו על גג אחד הבניינים. אחד מחבריו של המערער פתח בירי לעבר אנשי כוחות הביטחון ולאחר מכן ירו חבריו של המערער לעבר ג'יפים של כוחות הביטחון שהגיעו למקום. נאמר עוד בכתב האישום כי כלי הרכב של כוחות הביטחון התקדמו לעבר המערער וחבריו שנסו מהמקום תוך כדי ביצוע ירי לעבר אנשי כוחות הביטחון.

לא נאמר בפרט אישום זה כי המערער ירה בעצמו בתקרית זו, אך הוא נטל חלק באירוע אשר בו, כאמור, ירו חבריו לעבר אנשי כוחות הביטחון.

5. בפרט האישום הרביעי לכתב האישום המתוקן, אשר גם בעובדותיו הודה המערער, מסופר כי בסוף חודש אפריל 2007, התבקשו המערער ושניים מחבריו לקחת מטען חבלה שהונח על ידי אחד מחבריו בסמוך לבית ספר "אלזהראא" בג'נין. המערער וחבריו לקחו את המטען ומסרו אותו לחבר אחר. מקבל המטען הציע למערער ולאחרים להניח את המטען האמור ולהפעיל אותו כנגד כוחות הביטחון. המערער וחבריו הסכימו לכך. המטען הונח בסמוך לאותו מקום שהונח מטען החבלה הנזכר בפרט האישום השני. המערער הודה כי אכן הניח את המטען וזו הפעם היה תפקידו לשמש כמאבטח כשברשותו מטעני צינור. חבריו האחרים של המערער תפקדו כמאבטחים כשהם חמושים ברוס"ר 16M.

בסמוך לשעה 03:00, לפנות בוקר, נמסר למי שהיה אחראי להנחת המטען כי כוחות הביטחון נכנסו למחנה ג'נין. המערער וחבריו הסתתרו בסמטאות וחיכו להגעת אנשי כוחות הביטחון. בהמשך, משהבחינו אנשי כוחות הביטחון במערער וחבריו פתחו לעברם באש והמערער וחבריו ברחו מהמקום.

6. ביהמ"ש הנכבד קמא ציין בגזר הדין כי בחינת מהות המעשים בהם נטל המערער חלק, מלמדת כי מדובר במעשם חמורים ביותר אשר בנקל יכלו לפגוע בידי אחרים ולהביא לפגיעה בגוף.

בהטילו על המערער עונש מאסר של 11 שנת לריצוי בפועל, קבע בימ"ש קמא כי שורת הדין הייתה מחייבת ענישה מחמירה מזו אשר הוטלה בסופו של יום על המערער.

בימ"ש קמא קבע כי הקל בעונשו של המערער משום שמדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירות אשר נגרר אחרי אנשים בגירים ממנו ובעלי השפעה עליו. בנוסף, התרשם בימ"ש קמא מדברי המערער בפניו ולפיהם לא הבין את השלכות מעשיו, והביע חרטה על מעשים אלו תוך הבטחה שלא ישוב עליהם בעתיד.

בימ"ש קמא קבע כי איזון בין חומרת העבירות לנסיבותיו של המערער מחייבת הטלה עונשית מידתית שתכלול עונש מאסר ממושך שיהיה בכוחו להרתיעו מביצוע עבירות בעתיד ולשדר מסר מרתיע לאחרים.

7. מעיון בתקדימים הנזכרים בגזר דינו של בימ"ש קמא ובאלה שהוגשו לנו במהלך שמיעת הערעור, ובהכירנו את מידות העונשים הנגזרים בעבירות בהם הורשע המערער, ניתן לקבוע כי העונש שהוטל עליו הוא במתחם הענישה המקובל.

עם זאת, הגענו לכלל מסקנה כי נכון יהיה להקל במידת מה בעונשו של המערער.

ואלו הם טעמנו:

א.      אף על פי שהמעשים הנזכרים בעובדות כתב האישום הם חמורים, חלקו של המערער בהם הוא קטן יחסית.