פסק-דין בתיק ע' 1489/12

השופט אל"ם א' נח:

שלושה ערעורים של התביעה הצבאית מאוחדים בפנינו, של שלושה נאשמים בפרשיה אחת, וכן שני ערעורי סנגוריה, בתיקים ע' 1658+1659/12.

הערעורים נסבים אודות גזרי דינו של בית המשפט קמא. התביעה מבקשת להחמיר בעונשם של המשיבים. הסנגורים בשני הערעורים מבקשים להקל.

כאמור החלטנו לדון בהם במאוחד.

חלקם של המשיבים על פי כתבי האישום היה שונה, ולהלן אפרט בתמצית את אשר יוחס לכל אחד ואחד מהם:

·        נגד המשיב בתיק 1492/12, חאלד עבד אלרזאק חאלד חאמד, הוגש כתב אישום מתוקן -בו הודה - המייחס לו זריקת אבנים לעבר כוחות הביטחון בכ- 10 הזדמנויות שונות, ייצור רובה מאולתר, וירי בחמש הזדמנויות מאותו רובה מאולתר, שלוש פעמים לעבר מגדל שמירה, ופעמיים לעבר ג'יפ צבאי. עבירות הירי בוצעו בין פברואר למאי 2010. משיב זה נולד בתאריך 18.9.92.

על משיב זה נגזרו 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בשיעור 3,000 ש"ח.

·        נגד המשיב בתיק 1331/12, מג'אהד מחמוד ג'ומעה חאמד, הוגש כתב אישום מתוקן בו  הודה ולפיו יוחסו לו העבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, סחר בציוד מלחמתי, זריקת חפץ מבעיר, ארבע עבירות של ירי לעבר בני אדם, וניסיון לסחר בציוד מלחמתי אשר כלל מספר כלי נשק התקפיים. עבירת זריקת בקבוק התבערה בוצעה בסוף 2008, עבירות הירי בוצעו במרץ ואפריל 2010. משיב זה נולד בתאריך 29.10.90.

על משיב זה הוטלו 7 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בשיעור 3,000 ש"ח.

·        נגד המשיב בתיק 1332/12, מחמד עומר אלגני חאמד, הוגש כתב אישום מתוקן בו - הודה ולפיו יוחסו העבירות הבאות: זריקת חפצים לעבר בני אדם במספר רב של הזדמנויות, זריקת חפץ מבעיר, חמש עבירות של ירי לעבר בני אדם, עבירה נגד הסדר הציבורי בכך שעקב אחרי שלושה תושבי האזור, שנחשדו בשיתוף פעולה עם השלטונות, ויצור שישה בקבוקי תבערה. עבירות הירי בוצעו בין מרץ למאי 2010. משיב זה נולד בתאריך 1.5.92.

על משיב זה הוטל 4 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בשיעור 3,000 ש"ח.

כאמור, התביעה מערערת על שלושת גזרי הדין האמורים, וסבורה כי יש להחמיר באופן משמעותי בענישה. הסנגוריה בשני הערעורים מבקשת שנקל על הנאשמים.

הצדדים הסכימו כי על אף השוני בין פרטי האישום והעונשים, נדון במאוחד בערעורים האמורים.

דנו כאמור בדיון מאוחד בכל הערעורים, אך נתנו דעתנו גם להבדלים העולים ממעשי כל נאשם ונאשם לעומת רעהו.

הצדדים כיוונו, גם בבית משפט קמא, וגם בפנינו, את מאמציהם לדיון בשתי נקודות עיקריות. האחת, מידת האפקטיביות של המעשים והשנייה נפקות גילם של שנים מהשלושה, כנסיבה מקלה לענישה.

עניין האפקטיביות התחדד בתיק זה, נוכח העובדה כי הרובה ממנו נורו היריות היה רובה מאולתר, אשר לפי כתבי האישום יוצר על ידי המשיב חאלד חאמד.

בעניין זה יש להבהיר כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון. הסדר הטיעון, קבע בין היתר, את העובדות המוסכמות שבין הצדדים, ומסתמא את כל העובדות הרלוונטיות.

לפיכך, מרגע שהצדדים הגיעו להסכמה, כי המשיבים יודו בירי לעבר בני אדם, הרי כל טענה כנגד היותו של כלי הירייה המאולתר "כלי ירייה"- כמשמעתו בדין, ( סעיף 230 (א) לצו בדבר הוראות בטחון (נוסח משולב) (מס' 1651) התש"ע' 2009. הינה עמדה הסותרת את הסדר הטיעון, ואין להתירה.

יש לזכור במיוחד כי עבירה של ירי לעבר בני אדם הינה עבירת התנהגות, ולא עבירת תוצאה. כאשר המחוקק מגדיר התנהגות מסוימת כאסורה, הרי נובע הדבר מכך שרצונו של המחוקק להכחיד התנהגות זו, אפילו טרם הביאה לתוצאה קשה.