פסק-דין בתיק ע' 1341/08

הנשיא אל"ם א' משניות :

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וכן נשיאת משרה בהתאחדות כאמור, ודינו נגזר ל-29 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 25,000 ש"ח. כעולה מכתב האישום, המשיב היה חבר בארגון החמא"ס מסוף 2004 ועד ליום מעצרו ביולי 2005, וכן היה פעיל בכיר במסגרת התארגנות החמא"ס לבחירות, ובין היתר היה שותף מרכזי לקבלת למעלה מרבע מיליון $ שאותם קיבל בשש הזדמנויות שונות, והעביר אותם לשימוש פעילים בכירים לצורך התארגנות לבחירות באזור חברון ובאזור בית לחם. כמו כן, עמד המשיב בקשר שוטף עם מפקדת חמא"ס חו"ל ודיווח להם באופן מקודד אודות פעילות הארגון באזור.

מי ש"גייס" את המשיב לפעילות הוא פעיל בכיר בחמא"ס בשם יעקוב אבו-עצב (להלן: אבו-עצב), אשר הורשע אף הוא על פי הודאתו בעבירות דומות, ובימ"ש קמא גזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה וקנס של 25,000 ש"ח. ערעור התביעה על קולת העונש התקבל, ועונש המאסר בפועל הוחמר והועמד על 4 שנות מאסר (ע' 4202/07), ובמקביל הופחת שיעור הקנס. בכל אופן, התביעה מערערת על קולת עונשו של המשיב, וטוענת כי מדובר בעונש שחורג במידה ניכרת מרמת הענישה בעבירות מסוג זה, ולכן עותרת התביעה להחמרה ממשית בעונשו של המשיב. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, וכי יש לאבחן לקולא את עניינו של המשיב מזה של חברו אבו-עצב.

לכאורה צודקת התביעה בטענה כי יש להחמיר בעונשו של המשיב, שהרי בימ"ש קמא התחשב ברמת הענישה שנקבעה בערכאה ראשונה בעניינו של אבו-עצב, וקבע את היחס הראוי, לטעמו, בין שני האנשים הללו. לכן, משראתה ערכאת הערעור להחמיר במידה ניכרת בעונשו של אבו-עצב, יש ממש בטענה כי נדרשת החמרה דומה גם בעונשו של המשיב. אולם, יש הבדל בולט ביניהם, בכך שהערעור בעניינו של המשיב הוגש לאחר שהוא שוחרר מכלאו בתום ריצוי העונש שנגזר עליו בבימ"ש קמא, בשונה מאבו-עצב שהערעור בעניינו הוגש בעודו במאסר. לא למותר לפרט בהקשר זה את השתלשלות האירועים בעניינו של המשיב.

המשיב נעצר ביום 17/07/05, וכתב האישום נגדו הוגש ביום 30/09/05. המשיב הורשע ביום 05/06/07, לאחר שבית המשפט התיר למשיב לחזור בו מכפירתו. גזר הדין ניתן בלא נימוקים ביום 06/11/07, ונימוקי גזר הדין ניתנו ביום 31/12/07, לאחר שהמשיב סיים לרצות את עונשו. ערעור התביעה הוגש בלא נימוקים ביום 29/01/08, ונימוקי הערעור הוגשו ביום 17/02/08. לאחר דחיות חוזרות ונשנות מסיבות התלויות בהגנה, התקיים דיון בערעור ביום 16/06/08, וגם לאחר הדיון נעשה ניסיון בין הצדדים להגיע להסכמה על סיום התיק. הניסיון לא צלח, והסנגור הגיש השלמת טיעונים בכתב ביום 16/10/08. מסיבות שונות התעכבה גם כתיבת פסק הדין, וצר לנו על כך. בכל אופן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיב היה משוחרר כבר חודשים רבים, בעת שהתקיים הדיון בעניינו (ראו לעניין זה ע"פ 4309/94  מדינת ישראל נ' ישראל קרבצ'יק, תק-על 95(1), 1386).

הבדל זה מצטרף להבדלים נוספים שעליהם עמד כבר בימ"ש קמא, ובכלל זה עברו הנקי של המשיב, לעומת אבו-עצב שבעברו שלוש הרשעות קודמות, וכן גילו המתקדם של המשיב, שהיה בן 61 בעת שהתקיים הדיון בעניינו, לעומת גילו הצעיר יחסית של אבו-עצב שהיה בן 36 בעת שהסתיים משפטו. לכל אלה, יש להוסיף את העובדה שגם לפי כתבי האישום, מעמדו של אבו-עצב, אשר נטל חלק משמעותי בגיבוש ההחלטה על התמודדות החמא"ס בבחירות, היה בכיר במידה ניכרת מזה של המשיב, וכאמור הוא היה זה שגייס את המשיב לפעילות. כעולה מכתב האישום, פעילותו של המשיב בארגון החמא"ס נמשכה פחות משנה, ולפי קביעת בימ"ש קמא, פנייתו של המשיב למפקדת חמא"ס בעניין שיקום פעילים ומשפחותיהם, לא נענתה כלל. המשיב הודה במעשיו, והראיות בתיק הוגשו בהסכמה. בכך לא רק שהמשיב חסך מזמנו של בית המשפט, אלא ניתן לראות בכך אף ביטוי לקבלת אחריות על המעשים, ואולי סוג של חרטה.

מכל הטעמים הללו, באנו בסופו של דבר לכלל מסקנה כי לעת הזאת, לאחר שהמשיב סיים זה מכבר לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בבימ"ש קמא, אין מקום להחמיר בעונש המאסר בפועל, ולהורות על החזרתו אל מאחורי סורג ובריח. עם זאת, נוכח חומרת מעשיו של המשיב, ומשהחמרנו באופן ממשי בעונשו של אבו-עצב, ובהתאם לעיקרון של אחידות הענישה, לא ניתן גם להותיר על כנו את העונש הקל יחסית שנגזר על המשיב. לפיכך, ומאחר ופעילותו של המשיב התמקדה בעיקר בתחום הכלכלי, באתי לכלל מסקנה כי ראוי להחמיר במידה ניכרת בשיעור הקנס שנגזר עליו, ובכך לאזן את ההקלה בעונש המאסר בפועל, באופן שתמהיל הענישה הכולל, יהיה בו כדי לתת ביטוי ראוי לחומרת המעשים.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבותיו של המשיב ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, אני סבור שראוי לשלש את שיעור הקנס שנגזר על המשיב בבימ"ש קמא, באופן שלקנס בסך 25,000 ש"ח שקבע בימ"ש קמא, יתווספו עוד 50,000 ש"ח, או 24 חודשי מאסר תמורתם, וכך אני מציע לחברי. הקנס ישולם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. יתר רכיבי הענישה ייוותרו על כנם, כפסיקת בימ"ש קמא.

בשולי הדברים אני מוצא להעיר כי ראוי שבימ"ש קמא יקפיד ליתן את נימוקיו לגזר דין, קודם שהנאשם מסיים לרצות את עונש המאסר בפועל, בכדי לתת לתביעה הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניה בערכאת הערעור, בטרם משתנה הסטאטוס של הנאשם. אכן, בימ"ש קמא רשאי גם להחליט שהוא מסתפק בתקופת מעצרו של נאשם, ולגזור מאסר כשיעור תקופת המעצר, אולם בעשותו כן, עליו לציין זאת במפורש, בכדי לאפשר לב"כ הצדדים לכלכל כראוי את המשך צעדיהם.              

השופט אל"ם ד' פרידמן :

אני מסכים.

השופט אל"ם י' אורון :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של הנשיא אל"ם א' משניות.

ניתן והודע היום, 28 באוקטובר 2009, י' בחשוון התש"ע, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

                (-)                                                (-)                                                 (-)

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: