פסק-דין בתיק ע' 1327/09

השופט סא"ל צ' לקח :

נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו חמישה פרטי אישום. בעקבות הליך הוכחות הורשע המערער בפרט האישום השני וברישא של פרט האישום השלישי וזוכה מיתר פרטי האישום.

בהכרעת הדין נקבע כי קיים בסיס ראייתי להרשעת המערער בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהצטרף לגדודי חללי אלאקצה, וכן ולהרשעתו בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שביצע ירי מטווח קצר לעבר כוח משולב של שוטרים ושל חיילים שנכנסו לאזור אעמרי. עוד נקבע בהכרעת הדין כי המערער ואדם נוסף, מהנד חמאד, ביצעו את הירי באמצעות רובי סער מסוג קלצ'ניקוב בהם היו חמושים, בעוד ששותף נוסף, מוסא אבו רדאחה, שימש כתצפיתן באירוע. כאן המקום לומר כי בית משפט קמא זיכה את המערער מאחריות לפציעות של חיילים ושוטרים שיוחסו למערער באותו פרט אישום, לאור ספק שמצא באפשרות לייחס אירוע ספציפי בו נפצעו אנשי כוחות הביטחון לירי בו נטל חלק המערער.

בעקבות הרשעתו נגזרו על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל כמו גם 24 חודשי מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו מכוון נגד גזר הדין שהושת על המערער.

טיעוני הצדדים

ההגנה טענה כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש גבוה הן כאשר משווים את עניינו לשני שותפיו, מוסא ומהנד, והן כאשר בוחנים את רמת הענישה הכללית הראויה במקרה מסוג זה.

הסניגור ציין באשר לשותפים כי השניים הורשעו במסגרת הסדרי טיעון בעבירות בהן הורשע המערער ובנוסף הורשעו בעבירות חמורות נוספות של ירי לעבר אדם. הסניגור הדגיש כי אותם שניים הורשעו בעבירה המרכזית של פיגוע הירי בו הורשע גם המערער, אולם בניגוד למערער, יוחסו להם תוצאות חמורות כתוצאה מהירי שכללו פציעות קשות של שלושה חיילי צה"ל. המערער, לעומת זאת, זוכה מהחלק שעניינו הפציעה של החיילים, והורשע אך ורק בביצוע פיגוע ירי ללא שנגרמו תוצאות כלשהן ממנו.

בשינוי זה יש לדעת הסניגור כדי להצדיק הקלה משמעותית ביחס לאותם שני שותפים, שנשפטו ל-19 שנות מאסר (מוסא) ו-21 שנות מאסר (מהנד). לטענת הסניגור, בית משפט קמא התחשב בעונשים שנגזרו על השותפים, אף שעניינם שונה מהותית מזה של המערער.

בנוסף נטען כי הפסיקה שעניינה ביצוע עבירות מסוג זה בהן הורשע המערער מלמדת כי העונש המקובל הינו עונש נמוך יותר מזה שנגזר.

התביעה טענה מנגד כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה, גם בהתחשב במעשים בהם הורשע המערער, העונש שנגזר אינו עונש חמור במיוחד. התביעה ציינה כי המערער היה יוזם הפיגוע, הביא את הנשק, ואף ירה בעצמו. שיקולים אלה מצדיקים עונש מחמיר, ובודאי שאין הצדקה להקל עמו כבקשת ההגנה.

דיון והכרעה

המעשה בו הורשע המערער הינו חמור ביותר. המערער היה שותף מלא לתכנון ולביצוע פיגוע ירי מטווח קצר ביותר באמצעות רוס"ר קלצ'ניקוב לעבר חיילים ושוטרים. אין ספק כי פוטנציאל הסכנה ממעשה זה הינו משמעותי, לאור השימוש בכלי נשק תקניים, אוטומטיים, ומטווח קצר ואפקטיבי.

בית משפט קמא עמד על כך שבמקרה מסוג זה, לאור הסיכון הרב שנשקף לחיי אדם, יש לתת את משקל הבכורה לשיקולי ההרתעה וההלימה. בית המשפט הסתמך על פסיקתו של בית המשפט לערעורים בה נקבע כי מי שיורה מטווח אפקטיבי לעבר כלי רכב צפוי לעונש שבין 9 ל-13 שנות מאסר בפועל (ע' איו"ש 3541/07 התביעה הצבאית נ' אבו גוילה). בית המשפט בערכאה הראשונה קבע כי במקרה זה ישנן מספר נסיבות לחומרא המצדיקות הטלת עונש חמור ומרתיע ובהן סוג הנשק, המרחק למטרה, ואופיה של המטרה. נקבע כי המעשים בהם מדובר נופלים אך במעט מדרגת החומרה המקסימאלית לאור השימוש ברובה סער קלצ'ניקוב, מטווח אפסי, ולעבר חיילים ושוטרים חשופים שעמדו מחוץ לכלי הרכב וביצעו בדיקות שגרתיות.

השיקולים עליהם עמד בית משפט קמא הינם שיקולים ראויים ונכונים. אף אנו סבורים כי מאפייני החומרה במקרה זה הינם משמעותיים, הן לאור חלקו של המערער בתכנון הפיגוע ובביצועו, והן לאור הפוטנציאל הממשי לפגיעה בחיי אדם, בהתאם לשיקולים עליהם עמד אף בית משפט קמא.

יתר על כן, מן הראוי לחזור ולהזכיר את ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שנגזר בערכאה הראשונה אלא אם כן המדובר בסטייה קיצונית ממתחם הענישה הראוי (עד"י 1517/09 התביעה הצבאית נ' מחלוף, עד"י 2338/09 טאה נ' התביעה הצבאית, עד"י 2553/09 התביעה הצבאית נ' סלימיה).

במקרה זה, מאפייני החומרה הינם כאלה המצדיקים עונש חמור ומרתיע. העונש שנגזר בבית משפט קמא מצוי במתחם הענישה הראוי לסוג זה של מעשים, בהתאם לפסיקה שהתווה בית משפט זה.

אשר על כן, אין כל הצדקה להתערב בעונש שנגזר על המערער ולפיכך יש לדחות את הערעור.

השופט אל"ם י' כ"ץ :

אני מסכים.