פסק-דין בתיק ע' 1292/09

השופט סא"ל צ' לקח :

נגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו שמונה פרטי אישום המפרטים פעילות חמורה נגד ביטחון האזור. פרט האישום המרכזי והחמור ביותר עניינו גרימת מוות בכוונה, והוא נוגע לחלקו של המשיב בחטיפתו ורציחתו של תחסין ערקוב ז"ל (להלן - המנוח), שנחשד על ידי המשיב וחבריו בשיתוף פעולה עם ישראל. יתר העבירות המיוחסות למשיב כוללות עבירה של חברות ופעילות בארגון התנזים-פת"ח החל משנת 2000 ועד ליום מעצרו, ושש עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה העוסקות בחלקו של המשיב בביצוע פיגועי ירי במהלך שנת 2001. יש לומר כי בהתאם למיוחס למשיב בפרט האישום המרכזי, הוא יצא יחד עם אחרים לחטוף ולחקור את המנוח. המשיב היה זה שניגש למנוח כשהוא חמוש באקדח, ואיים עליו שיתלווה אליו ואל חבריו. במהלך מאבק קצר שהתנהל בין השניים ירה המשיב במנוח בחזהו. לאחר שזה נפצע, לקחו המשיב וחבריו את המנוח למקום מסתור, שם חקר אותו המשיב, ולאחר שזה הודה בשיתוף פעולה עם ישראל, ירה בראשו 3 כדורים.

גדר הכפירה בערכאה הראשונה

המשיב כפר בתחילת ההליך באופן פורמאלי בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אולם קו ההגנה שננקט, ובכלל זה במהלך עדותו של המשיב בפרשת ההגנה, העלה כי הוא אינו חולק על חלק ניכר מהעובדות המפורטות בכתב האישום. כך למשל, המשיב לא הכחיש כי הוא חבר בזרוע הצבאית של ארגון הפת"ח, גדודי חללי אלאקצה, או כי נטל חלק בפיגועי ירי שונים, אם כי לטענתו מטרת הירי הייתה הפחדה ולא הייתה כוונה לגרום למותו של אף אדם. גם בכל הנוגע לעבירה המרכזית, חטיפתו ורציחתו של המנוח, לא הכחיש המשיב כי נטל חלק בחטיפה עצמה, ואף חקר את המנוח בשלב הראשוני, אולם לטענתו כעבור זמן קצר עזב את המקום. לדבריו, לא ירה במנוח בשום שלב, ולא היה נוכח בעת שזה נרצח, ואף לא הייתה לו ידיעה כי הייתה כוונה לרצוח את המנוח.

הכרעת הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, דן בשאלות הראיות והמשפטיות, והגיע לממצאים הבאים:

א.      בכל הנוגע לפרט הראשון, שעניינו חברות בהתאחדות בלתי מותרת, נקבע כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המשיב לחברות ופעילות בארגון גדודי חללי אלאקצה. בית המשפט מצא כי המיוחס למשיב בסיפא של פרט אישום זה, לפיה היה חבר גם בחוליה נוספת של הארגון שמטרתה חטיפה וחקירה של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל אינה מבוססת, ופעילותו זו, כאמור בפרט האישום המרכזי, לא הייתה אגב היותו חלק מחולייה ספציפית, אלא אגב היותו חבר בארגון גדודי חללי אלאקצא באופן כללי.

ב.       בכל הנוגע לפרטי האישום השני עד השביעי, שעניינם ניסיונות לגרימת מוות בכוונה שבוצעו במהלך שנת 2001, מצא בית המשפט תשתית ראייתית לכל המיוחס למשיב, למעט בכל הנוגע לפרט האישום הרביעי, שביחס אליו נקבע כי לא התבצע ירי בפועל במהלך ניסיון הפיגוע המתואר, הגם שנקבע כי המשיב וחברו יצאו במטרה לירות לעבר רכב ישראלי.

ג.        נקבע כי המשיב נטל חלק בחטיפתו וחקירתו של המנוח. יחד עם זאת, נמצא כי קיים ספק אם ירה במנוח ואם כלל היה נוכח בעת רציחתו. לאור זאת סבר בית משפט קמא כי לא ניתן להרשיע את המשיב בעבירת הרצח שיוחסה לו. עם זאת, מצא בית משפט קמא כי ניתן להרשיע את המשיב בעבירה חליפית, היא עבירת ההריגה. נקבע כי עובדותיה של עבירה זו הוכחו כיוון שהמשיב צפה שכתוצאה ממעשיו עלול להיגרם מותו של המנוח ונקבע כי ניתנה למשיב הזדמנות סבירה להתגונן מעבירה זו.

נעיר כי עיקר הכרעת הדין התבססה על ניתוח עובדתי של אמרות עדים שהתקבלו בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, לאחר שנקבע כי עדותם בבית המשפט, כמו עדותו של המשיב, היו לא אמינות.

בגין העבירות בהן הורשע נגזרו על המשיב 32 שנות מאסר בפועל, כמו גם 24 חודשי מאסר על תנאי.

התביעה מערערת הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

הערעור על הכרעת הדין

טענות הצדדים

התביעה הצבאית מערערת על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בכל מקום בו החליט לסטות משיוחס למשיב בכתב האישום. חשוב להדגיש כי התביעה לא חלקה על ממצאי האמינות והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וביקשה להסתמך על ניתוח האמרות של המשיב ושל העדים האחרים, שביססו את ההרשעה.

עיקר הערעור נסב על קביעת בית משפט קמא כי המשיב לא ירה במנוח, כשלטענת התביעה חומר הראיות עליו הסתמך בית משפט קמא בקביעתו זו מצביע מעל לכל ספק סביר על כך שהמשיב ירה במנוח. בנוסף, לטענת התביעה, יש לראות את המשיב כמי שהיה חבר בשתי חוליות של ארגון גדודי חללי אלאקצא, כפי שיוחס לו מלכתחילה בפרט האישום הראשון ולא כפי שנקבע בבית משפט קמא. כמו כן נטען כי שגה בית משפט קמא כשקבע ביחס לפרט האישום הרביעי כי המשיב לא ירה באותו אירוע, בניגוד לעולה, לדעת התביעה, מחומר הראיות.

ב"כ המשיב שלל אחת אחת את טענותיה של התביעה, טען כי הכרעת הדין מבוססת היטב בחומר הראיות, והצביע על הבעיות בחומר הראיות שהובילו את בית משפט קמא להכריע כאמור בהכרעת הדין.

להלן נדון בטיעוניהם המפורטים של הצדדים ביחס לכל אחת ואחת מהסוגיות.

פרט האישום המרכזי - עבירת גרימת המוות בכוונה