פסק-דין בתיק ע' 1245/08

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

עם תום ההליך המשפטי בתיק זה, החליט בימ"ש קמא לזכות את המשיב מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר ששמענו את ערעור התביעה, סבור אני כי יש לקבלו באופן חלקי ולהרשיע את המשיב בפרטי אישום 4-8. להלן אפרט את נימוקיי.

כללי

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שמונה פרטי אישום כדלקמן:

-          זריקת חפצים, בכך שמשנת 1995 ולמשך תקופה שמשכה אינו ידוע היה חבר בחוליה מטעם ארגון תנזים - פתח. במהלך חברותו בארגון, במספר הזדמנויות שונות, זרק אבנים לעבר חיילי צה"ל (פרט האישום הראשון).

-          זריקת חפץ מבעיר, בכך שבתקופה האמורה, יחד עם חברי חולייתו, יידו בקבוקי תבערה לעבר חיילי צה"ל (פרט האישום השני).

-          שתי עבירות של ירי לעבר אדם, בכך שבמהלך אירועי גאות ושפל, היה חבר בחולייה צבאית של ארגון חללי אלאקצא ויחד עם חברי החוליה ירה בשלוש הזדמנויות שונות מאזור בית לחם לכיוון שכונת גילה. בשתי הזדמנויות נוספות ירה לעבר חיילי צה"ל ובשתי הזדמנויות אחרות ירה לעבר משרדי התיאום והקישור בבית לחם (פרט האישום השלישי). עוד הואשם המשיב בכך שבחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, ירה עם עבדאללה לטיפה (להלן: אבו לטיפה) לעבר שכונת הר חומה בירושלים (פרט האישום השביעי).

-          שלוש עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שבמחצית הראשונה של שנת 2005 מכר רובה סמיונוב אבו לטיפה, תמורת 1000 דינרים (פרט האישום הרביעי). במחצית הראשונה של שנת 2005, מכר בסיועו של אבו לטיפה, מקלע 300 שהיה ברשותו תמורת 2800 דינרים (פרט האישום החמישי). בסוף שנת 2005, בבית המעצר בגוש עציון, פנה המשיב ל אבו לטיפה, וביקש ממנו כי ייצור קשר עם אחיו, מוצטפא, ויבקש ממנו שידאג לניקויו של הנשק השייך למשיב ולשמירתו (פרט האישום השמיני).

-          החזקת אמל"ח, בכך שחודש נובמבר 2005, בבית לחם, החזיק ברשותו נשק מסוג רוס"ר קלאצ'ניקוב (פרט האישום השישי).

המשיב כפר באופן מוחלט במיוחס לו בכתב האישום. יחד עם זאת, הסכים באמצעות סנגורו להגיש את כל חומר הראיות בתיק ללא צורך בשמיעת העדים, בכפוף לצורך בתוספת ראייתית (ראה פרוטוקולים מיום - 1.8.06, 26.12.06, 15.2.07).

חומר זה כלל את אמרות שותפיו של המשיב, עד תביעה מס' 4, רמזי אבו חאמד, עד תביעה מס' 5, מונצר נצראללה, עד תביעה מס' 6, עבדאללה עבדאללה, עד תביעה מס' 3, אחמד זע'ארי ועד תביעה מס' 2, אבו לטיפה הנ"ל , בצירוף מסדר זיהוי תצלומים.  

במסגרת פרשת ההגנה העידו המשיב ועד הגנה ראפת ג'ואברה.

בסיום פרשת הראיות הניחו הצדדים את סיכומיהם בפני ביהמ"ש, וזה החליט לזכות את המשיב כאמור, כאשר הזיכוי הינו מחמת הספק מכל פרטי האישום אשר יוחסו לו, למעט פרט אישום מס' 2, ממנו זוכה מכל אשמה.

הכרעת הדין בבימ"ש קמא

ביהמ"ש נימק את הכרעת דינו במספר נימוקים כדלקמן:

א.      באשר לפרט האישום הראשון, השני והשלישי, קיים קושי בזיהוי המשיב שיש בו כדי להקים ספק סביר בראיות התביעה.

ב.      בנוסף לבעיית הזיהוי, באשר לפרט האישום השני, אין די בדברי עד תביעה מס' 5 (ת/3) כדי להפליל את המשיב במיוחס לו בפרט אישום זה. העד מוסר רשימת שמות של אנשים אותם מכיר כמעורבים ביידוי אבנים מבלי שהוא מציין את מקור ידיעתו, דבר המקים חשש ממשי כי מדובר בעדות מפי השמועה. לאור האמור, זיכה בית משפט קמא את המשיב זיכוי מלא מפרט אישום זה.

ג.        באשר לפרטי האישום הרביעי-השמיני, המתבססים כולם כאחד על אמרתו של העד אבו לטיפה (ת/6), קבע בית משפט קמא, ברוב דעות, כי משקלה של האמרה המפלילה אינו מלא, זאת משום שבאמרתו, כפי שנמסרה על ידו במשטרה, מציין העד את קיומה של אמרה מוקדמת יותר, בה הפליל אדם אחר בעבירות המיוחסות למשיב. באמרה המאוחרת מופיע אף הסברו של העד לשינוי גרסתו ולפיו בעת גביית האמרה המוקדמת לא היה המשיב מבוקש על ידי כוחות הביטחון ולפיכך העדיף להפליל אחר שממילא היה מבוקש. בית משפט קמא סבר כי יש בעובדה זו כדי להשליך על מהימנות העד באשר לאמרתו המפלילה. זאת משום שאין בידיו כל אפשרות לדעת מה הוביל לשינוי הגרסה, הואיל ולא הוגשו ראיות בדבר אופן התנהלות החקירה. כמו כן, היות ולא הוגשה אמרתו הקודמת של העד, לא ניתן לבחון האם גם היא סדורה וסבירה כמו האמרה המאוחרת. זאת ועוד, מכיוון שלא נחקר העד על גרסתו, בית משפט קמא לא יכול היה לדעת בוודאות שאף הפעם הפללתו של העד אינה הפללת שווא מטעמים השמורים עמו. כנגד עמדה זו סברה האב"ד, כב' השופטת רס"ן ד' קאופמן, כי אין בשינוי גרסת העד כדי להביא להפחתת משקל האמרה שהוגשה. עם זאת הצטרפה האב"ד לזיכוי, מהטעם המפורט בסעיף ד'.