פסק-דין בתיק ע' 1241/09

השופט סא"ל צבי לקח:

כתב האישום המתוקן בו הורשע המערער כלל פרט אישום אחד, שעניינו ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שהסכים לשמש מחבל מתאבד, קיבל לידיו חגורת נפץ ויצא ביום 28.5.06 לצורך ביצוע הפיגוע. המערער חבר לאדם שהוביל אותו לתוככי ישראל, אולם נעצר בידי כוחות צה"ל בדרכו.

בית משפט קמא סבר כי הראיות שהוצגו לפניו מבססות כנדרש את האישום המיוחס למערער, ועל כן הרשיעו וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 20 שנה וכן מאסר על תנאי.

הערעור שלפנינו מכוון הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין.

טיעוני ההגנה בערעור

הטענה המרכזית בערעור ההגנה נוגעת לפגמים שהתרחשו במהלך הדיון. הסניגור מסר כי בהליך נפלו פגמים קשים. במה דברים אמורים: המערער יוצג בתחילה בידי סניגור אחר, אשר הסכים להגשת החומר הראייתי הנוגע לשניים מבין שלושת עדי התביעה - אחד מגובי אמרותיו של המערער ודו"ח משטרתי המתאר את פיצוץ התיק אותו נשא באותו היום. עם חילופי הייצוג ביקש סניגורו הנוכחי מבית משפט קמא שיתיר להגנה לחזור בה מהגשת חומר הראיות, בייחוד כשזה טרם הוגש בפועל, בין היתר מכיוון שקו ההגנה היה כי האמרות נגבו שלא כדין, אולם הבקשה נדחתה.

ההגנה טענה כי סירוב בית המשפט לתת לה לחזור בה מההסכמה להגשת שניים מבין שלושת עדי התביעה הינה פגם אשר פגע משמעותית ביכולתו של המערער להתגונן. בנוסף נטען כי התביעה לא העבירה להגנה חומר חקירה מזכה ובכך ישנו פגם נוסף.

כמו כן, נטען כי הרשעת המערער על סמך אמרותיו שנלקחו ממנו תחת לחץ הינה שגויה, שכן המערער היה נתון בלחץ גדול שגרם לו לומר דברים שאינם נכונים.

לחילופין נטען כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש חמור יתר על המידה, ואינו מביא בחשבון את העובדה כי האירוע בו היה מעורב המערער נקטע בראשיתו, בשלב מוקדם, ולא נגרם כל נזק ממעשיו.

טיעוני התביעה בערעור

התביעה הצבאית טענה כי בית משפט קמא עשה את מלאכתו נאמנה. התביעה ציינה כי בית המשפט שמע את המערער בפרשת ההגנה ובחר שלא להאמין לדבריו. בנוסף צויין כי נשמעו עדי תביעה נוספים בבית משפט ולהם ניתן אמון מלא - עדים המבססים את הטענה כי האמרות המפלילות של המערער נגבו באופן חופשי ומרצון.

התביעה ציינה כי הסכמת ההגנה להגשת חומר ראיות בהסכמה נעשתה על ידי סניגורו הקודם של המערער, ואין הצדקה עם החלפת הייצוג לאפשר "פתיחה" מחדש של דרך ניהול ההליך. התביעה הוסיפה כי אף אם היה פגם בכך שלא התאפשר להגנה לחזור בה מהסכמתה להגשת אחת האמרות, הרי אין לראות בכך עיוות דין המצדיק את שינוי פסק דינה של הערכאה הראשונה.

התביעה הדגישה כי בית המשפט בחן בהכרעת הדין את משקל הראיות, וגם לאמרה שהוגשה בהסכמה התייחס כאל אמרה שתוכנה שנוי במחלוקת. בנוסף, הסתמך בית המשפט על דברי המערער בפרשת ההגנה כמאמתים את המצוי בדו"ח הפעולה המשטרתי, ועל כן אין לומר כי נפל פגם במסקנתו.

הממצאים העובדתיים של בית משפט קמא

בית משפט קמא בחן את הראיות שהוגשו, והתייחס לכלל הראיות - גם אלה שהוגשו בהסכמה - כשנויות מחלוקת. בית משפט קמא קבע את הקביעות העובדתיות הבאות:

א.      המערער הודה בחקירתו כבר ביום הראשון למעצרו. ההודאה הראשונה נמסרה בפני חוקר שב"כ.

ב.      יומיים לאחר הודאתו בפני איש שב"כ הודה המערער גם בפני השוטר לוטוף מרעי.

ג.        עדויותיהם של אנשי השב"כ וחוקר המשטרה לוטוף מרעי התקבלו כאמינות על בית המשפט, ומהן עלה כי לא הופעל על המערער לחץ חיצוני שגרם לו לומר דברים שלא מרצונו הטוב והחופשי.

ד.      עדותו של המערער בבית המשפט נקבעה כלא אמינה הן בשל חוסר עקביות בטענותיו כלפי מה שהתרחש בחקירתו, והן בשל סתירות פנימיות בטענות שהפנה כלפי חוקריו. אף סיפור המעשה שקדם למעצרו וטענת המערער כי נסע לחפש עבודה ברמאללה לא התקבל כהגיוני על דעתו של בית המשפט לאור חוסר עקביות בטענותיו, העובדה שמערער לא ידע לומר לאיזה מקום עבודה חפץ להגיע, היכן ביקש ללון, כמה זמן תכנן להישאר שם, ומדוע נסע ליעד לא ידוע ברמאללה כשהוא לטענתו חולה. אף דבריו באשר לנסיבות תפיסתו והסיבות לעזיבת שכם נראו לבית המשפט חסרות עקביות ולא הגיוניות.