פסק-דין בתיק ע' 1198/12

הנשיא אל"ם נ' בנישו :

בפנינו ערעור הסנגוריה נגד פסק דינו של בית משפט קמא וערעור התביעה נגד קולת העונש שהוטל על המערער (המשיב בתיק 1198/12, להלן: המערער).

פסק דינו של בית משפט קמא

המערער הועמד לדין בכתב אישום מאוחד בגין תשע עבירות. בתום שמיעת הראיות בתיק, הכריע בית משפט קמא את דינו כך שזוכה משלוש עבירות והורשע ביתר העבירות הכוללות גניבת ציוד חקלאי בשנים 2006-2008, החזקת שני רוס"ר קלצ'ניקוב ו-8 ארגזי תחמושת עד למעצרו, אימונים צבאיים והצתת בקתה ואוהלים בשנת 2009, ולבסוף ניסיון לגרימת מוות בכוונה.

לאור העובדה כי עיקר דבריהם של הצדדים מכוונים לפרט אישום אחרון זה, נתרכז בו בלבד.

במסגרת פרט אישום זה המערער הורשע בכך שביום 29.9.09, נטל חלק בפיגוע ירי לעבר כלי רכב ישראלי שנסע בין הישובים שילה ושבות רחל. במהלך פיגוע זה ירה שותפו של המערער, ג'אבר אבו עליא, 15 כדורים לעבר הרכב. מספר כדורים פגעו ברכב ובנהג יאיר הירש וגרמו לפגיעה קשה בידו.

בית המשפט קמא הרשיע את המערער בפרט אישום זה לאחר שדחה את טיעוני הזוטא של הסנגור נגד קבילות הודאותיו של המערער, במיוחד זו שניתנה ביום 22.11.09. הסנגור העלה שלוש טענות עיקריות נגד קבילות אמרות אלה. ראשית, טען כי חקירת המערער ביום 22.11.09, לאחר שנעצר עד תום ההליכים, הייתה בלתי חוקית, מאחר שלא ניתן לה אישור פרקליט כמתחייב על פי ס' 61 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב - 1982. עוד טען הסנגור כי הופרה זכות מרשו כאשר נאמר לו שהוצא צו מניעת מפגש בינו לבין סנגורו, טענה שאין לה בסיס עובדתי. לבסוף, העלה הסנגור טענות שונות בדבר אמצעים פסולים שהופעלו נגד המערער על ידי חוקרי השב"כ.

כאמור, בית משפט קמא דחה כלל טענות אלה בפסק דין מנומק בו ניתח את שלל הראיות שהובאו בפניו. בית המשפט פסק כי ס' 61 לחסד"פ, ככל שיש מקום להחילו באזור, אינו מונע מגוף חוקר לחקור בזמן מסוים, אלא בא להסדיר את היחסים בין גופי התביעה וגופי החקירה. בעניין זה אף דחה בית המשפט את טענת הסנגור כי יש לפרש את סעיף 61 ברוח הוראת 6.11 להוראות פרקליט המדינה. בית המשפט הוסיף כי שוכנע שאינטרס ציבורי דחוף וחשוב של חשיפת אמצעי לחימה והצלת חיי אדם עמד לעיני הרשויות שחידשו את חקירת המערער ולא היה בכוונתן להסתיר דבר או להפעיל עליו לחץ בלתי חוקי. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט כי גם אם הייתה מתקבלת פרשנות הסנגור לגבי הסעיף והוראת פרקליט המדינה, לא היה בכך כדי להביא לפסילת ההודאות.

בית המשפט אף דחה את טענותיו של המערער באשר לאמצעים פסולים שהופעלו כביכול בחקירתו. כך נימק בית המשפט הכרעה זו:

" אין לקבל את טענותיו של הנאשם בדבר אלימות פיסית - ויש לראותם כעדות כבושה, כאשר סנגורו טען במפורש בפניו בתחילת משפטו כי לא הייתה כל אלימות פיסית בחקירה. ... תנאי החקירה הקשים אותם מתאר הנאשם כגון תאו, תדירות המקלחות, הבגדים וכדומה שייכים לחקירתו במגרש הרוסים. חקירה זו החלה לדבריו רק ביום ה-22/11/09 אך בו בלילה גם הודה! לכן קשה לראות כיצד שללו תנאים אלה את רצונו החופשי, וגרמו לו להודות אם הודה לאחר מספר שעות בחדר החקירה..." (ההדגשות במקור).

לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הסנגור בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות. ראשית, קבע בית המשפט כי הסנגור נמנע מלהעלות טענה זו כחלק מהטענות המקדימות נגד קבילות ההודאות. משכך, לא ניתנה לתביעה הזדמנות לסתור את הטענה. שנית, הוסיף בית המשפט כי בהיעדר בסיס עובדתי לא ניתן לבסס את הטענה האמורה ואף לקבוע כי הופרה כל זכות עד כדי פסילת ההודאות שנגבו.

לנוכח האמור, קיבל בית המשפט את הודאות המערער, בראשן הודאתו מיום 22-23.11.09, כפי שנרשמה בזיכרון דברים של שירות הביטחון הכללי.

בית המשפט אף הכריע להעדיף הודאות אלה על פני עדות המערער בפניו. עם זאת, קבע בית המשפט כי יש להפחית במשקל ההודאה המרכזית הנ"ל, מיום 22-23.11.09, לנוכח נסיבות גבייתה, עייפות המערער, שנחקר באופן רצוף 36 שעות, נסיבותיו הבריאותיות ומניעת המפגש עם סנגורו.

בית המשפט דרש, על כן, לצורך הרשעה על יסוד ראיות אלה, כי יתווסף להן ראיית סיוע. סיוע כאמור מצא בית המשפט באמרותיהם המחזקות של יתר עדי התביעה, אותן העדיף בית המשפט על פני עדויותיהם בפניו. כך, בנוגע לפרט האישום התשיעי ערך בית המשפט השוואה דקדקנית של גרסאות כלל המעורבים. בית המשפט הצביע על הדומה ועל השונה, ולבסוף הגיע למסקנה כי מעורבות המערער בעבירה הוכחה מעל לכל ספק סביר. בהתאם, הורשע המערער כאמור.

בתום שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר עליו בית המשפט 13 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה. את גזר דינו ביסס בית המשפט על חומרת העבירה ומסוכנותה ועל פסקי דין של ערכאות שונות מהם למד כי טווח הענישה הראוי נע בין 12-18 שנות מאסר בפועל. כן ציין בית המשפט לקולא כי המערער לא יזם את ביצוע הפיגוע, אלא נענה להצעת אחיו הבכור ג'אבר שסיפק את כלי הנשק. בית המשפט עמד עוד על העובדה כי המערער לא ירה למרות שהיה חמוש.

לבסוף, בית המשפט ציין את עברו הנקי של המערער עד לאותו אירוע.

טיעוני הצדדים בערעור, דיון והכרעה

בערעורו חזר בא כוח המערער על חלק מטענותיו בפני בית משפט קמא, בעיקר נגד הכרעת בית המשפט לקבל את הודאת המערער בחקירתו ובאשר למשקל שניתן לה. נעמוד על תמצית טענות הסנגור ונתייחס אליהן ככל הדרוש. עם זאת, נציין כבר כעת כי לנוכח מלאכתו היסודית של בית המשפט קמא, לא ראינו להרחיב מקום בו תמימי דעים אנו עם קביעות הכרעת הדין.

טענות נגד קבילות ההודאה