פסק-דין בתיק ע' 1097/09

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

כללי

נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המחזיק עשרה פרטי אישום שעניינם עבירות נגד ביטחון האזור.

לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט קמא את המערער בשבע העבירות הבאות:

1.       החזקת אמל"ח (פרט אישום 1) - בכך שהחל מיום 10.4.02 ועד לחודש יולי 2005, החזיק ברוס"ר 16-M. באמצעות נשק זה ירה בחתונות ובאירועים שונים שהתקיימו בכפרו. כמו כן, לאחר חודש פברואר 2002 ועד ליום מעצרו, החזיק באקדח. בנוסף, עד לחודש יולי 2005 החזיק ברשותו כ-2,000 כדורים לרוס"ר 16-M.

2.       סיוע לעבריין (פרט אישום 2) - בכך שבמהלך שנת 2002, במספר הזדמנויות, סייע ל נאצר ג'ראר (להלן: נאצר), פעיל בארגון "גדודי חללי אלאקצא" ומבוקש לכוחות הביטחון, והסיע אותו לבית חולים במטרה לקבל טיפולים רפואיים.

3.       סחר בציוד מלחמתי (פרטי אישום 3) - בכך ששש שנים טרם מעצרו, רכש רובה צייד בתמורה ל-4,500 ש"ח וירה בו במספר הזדמנויות. כמו כן, כשנה טרם מעצרו, מכר לחברו אחמד ח'ליל כ-200 כדורים לרוס"ר 16-M.

4.       ייצור חומרים נפיצים (פרט אישום 7) - בכך שביוני 2002, פנה ל עצאם ג'ראר (להלן: עצאם) וביקשו לסייע לו בהעברת שני תיקים שהכילו חומרי נפץ וארבע צינורות ברזל למשרד בג'נין. עצאם עשה כמבוקש. במשרד האמור הסביר המערער לחברו על אופן ייצור חומר נפץ מסוג יוריה, מכמות גדולה של חומרים שהיו ברשותו. כעבור מספר ימים, ייצר המערער חגורת נפץ באמצעות מספר חומרים שהיו ברשותו.

5.       ייצור חומרים נפיצים (פרט אישום 8) - בכך שבמאי 2002, ייצר ביחד עם מוחמד ג'ראר (להלן: מוחמד) כ-80 ק"ג חומר נפץ באחת ממעבדות הנפץ בג'נין.

6.       ניסיון לגרימת מוות בכוונה (פרט אישום 9) - בכך שבחודש מאי 2002, תכננו מוחמד ו נאצר ביצוע פיגוע התאבדות בתחומי מדינת ישראל. לצורך זה הכינו המערער ו מוחמד שתי חגורות נפץ במשקל 23 ק"ג כל אחת, בעוד עצאם סיפק חלק מהאמצעים להכנתם. החגורות הכילו כמות גדולה של חומר נפץ מסוג "יוריה" וכן כדורי ברזל ומתכת. המערער ומוחמד הודיעו לנאצר כי החגורות מוכנות להפעלה. במהלך אחת מפגישות החבורה הסביר נאצר לנוכחים, ביניהם המערער, כי שני מחבלים מתאבדים אמורים להיכנס לישראל מחופשים לאנשי דת דרוזים ולנסוע לנתניה או לחדרה ולפעיל את החגורות שעל גופם. כיומיים לאחר מכן, הגיעו עצאם, נאצר, מוחמד והמערער למסגד בג'נין שם צולמו שני המחבלים מקריאים את צוואתם, כשהם מחזיקים רוס"ר 16M- וספר קוראן. באותו היום, לא יצאו המפגעים לדרכם בשל כניסת כוחות הביטחון לג'נין. נאצר הודיע על כך לחבריו בפגישה שהתקיימה בביתו של המערער. מועד הפיגוע נדחה עוד מספר פעמים בעקבות פעילות כוחות הביטחון עד שביום 18.6.02, בשל כוחות צבא באזור ברטעה הוחלט לחדור לישראל מאזור באקה אלשרקייה. בהתאם, המפגעים הובלו למסגד בבאקה אלשרקייה ולבשו את חגורות הנפץ. אולם, בשלב זה נודע להם כי הוטל עוצר בכפר. על כן החליטו לחזור על עקבותיהם ובמידה ויתקלו בחיילים לפוצץ את עצמם על מנת לגרום למותם. השניים הודיעו על כך לנאצר. בהמשך, נפגשו עצאם, נאצר, מוחמד והמערער בביתו של המערער שם הודיע להם נאצר שהמחבלים חזרו לג'נין כאמור.

7.       קשירת קשר לחטיפה (פרט אישום 10) - בכך שבמאי 2002, עצאם הציע למערער לחטוף חייל ישראלי מאזור באקה אלגרבייה במטרה לעשות בו שימוש כקלף מיקוח לשם שחרור אסירים פלסטינים. המערער הנחה את עצאם לאסוף מידע לקידום תוכנית זו, אך הלה לא אסף את המידע הנדרש.

בגין ההרשעה בעבירות אלו הטיל בית משפט קמא על המערער 30 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה.

פסק דינו של בית משפט קמא

מהלך המשפט ושאלת הזיהוי

בית משפט קמא סקר בהרחבה רבה את כלל העדויות שנשמעו מעל דוכן העדים ואת הראיות שהוגשו. במיוחד, התעכב בית המשפט על עדויותיהם של שלושת עדי התביעה מוחמד, אחמד ג'ואד (להלן: אחמד) ו עצאם ועל אמרות החוץ שהוגשו בעניינם, המתעדות את חקירותיהם בשב"כ ובמשטרה. המשותף לשלושת העדים הוא כי כולם מסרו בעת חקירתם, כפי שמתועד באמרות החוץ בעניינם, כי עלי קנירי היה מעורב בתכנון פיגוע התאבדות, כפי שמיוחס למערער בפרט אישום 9.

ברם, שלושת העדים סתרו את אמרותיהם במהלך עדותם בבית המשפט. מוחמד ו אחמד טענו כי השם עלי קנירי נמסר להם על ידי החוקרים. מוחמד הוסיף כי עלי קנירי המוזכר באמרות הינו למעשה עלי שהמאן. עצאם אישר כי שמו של המערער הינו עלי קנירי, אך טען שבחקירתו המשטרתית התכוון ל עלי קנירי אחר, ששמו שהמאן.

כמו כן, ציין בית משפט קמא כי שני עדים נוספים ( ראיד אלהג'אוי ו אחמד ח'ליל) אישרו שכינויו של המערער הינו עלי קנירי.

בית המשפט אף עמד על כך שהמערער עצמו הכחיש כל מעורבות בפיגוע, אך אישר באמרתו המשטרתית כי הוא ידוע בכינוי עלי קנירי. בעדותו בבית המשפט טען כי קנירי אינו כינויו אלא מתייחס לכפר ממנו הגיעה משפחתו. יחד עם זאת, הודה המערער בחקירה ומעל דוכן העדים בביצוע מקצת העבירות בהן הואשם (פרטי אישום 1 ו-3).

לאחר סקירת כלל הראיות, הציב בית משפט קמא את הקביעות העובדתיות הבאות: