פסק-דין בתיק ע''ו 47227-10-11

השופטת ב' בר-זיו

1.                  ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים בראשות כבוד השופט ז. פלאח והחברים פרופ' א. פלדי וד"ר צ. בן ישי מיום 12.9.11 בע"נ 15536-11-08.

2.                  המערער הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן "החוק") בגין בעיות בקרסול רגל ימין.

המשיב דחה את תביעת המערער בקובעו כי אין קשר בין בעית קרסול ימין, ממנה סבל המערער עוד לפני גיוסו, לבין תנאי שירותו.

3.                  המערער הגיש ערר על החלטה זו לועדה קמא וטען כי טרם גיוסו היה ספורטאי ושיחק כדורסל וכי במהלך המשחקים נחבל לעתים בקרסול ולעתים נדירות נגרם לו נקע , ממנו החלים כעבור מספר ימים. לטענתו, במהלך מטווח בטירונות הוא רץ ובדרכו התעקם הקרסול ומאז הוא חש הפחתה ביציבות. המערער טען כי בהמשך הוא המשיך בפעילות וביום 22.1.03 , במהלך מסע במהלכו סחב מכשיר קשר, ותוך כדי ריצה, הוא נתקל בברו וסובב את הקרסול. המערער טען כי בהמשך שוב נגרמו לו נקיעות במהלך שרותו.

4.                  מומחה מטעם המערער, ד"ר רון ארבל, קבע כי הנקיעה שנגרמה למערער לפני גיוסו לא היתה חמורה וצילומי הרנטגן היו תקינים ואילו במהלך השרות חלה החמרה ניכרת במצב הקרסול ובהמשך נמצא חוסר יציבות והוא אף עבר ניתוח .

5.                  מומחה מטעם המשיב, פרופ' ביאליק , קבע בחוות דעת שהגיש כי טרם הגיוס היה המערער ספורטאי וסבל מנקיעות וחוסר יציבות בקרסול וכי תלונות המערער לאחר הגיוס ובמהלך השרות, הן המשך לנקיעות אלה וכי גם הניתוח שעבר אינו מלמד על החמרה במצבו.

6.                  בפסק הדין קבעה הועדה קמא כי תלונותיו של המערער אודות פגיעה בקרסול הן המשך לתלונות לפני הגיוס , כאשר אין כל תיעוד לארוע חריג במיוחד המעיד על שינוי במצבו (להבדיל מהמשך למצבו הקודם). הועדה קבעה כי תאור המערער לנקע שנגרם לו ביום 24.12.02 מפרט דריכה לא נכונה על הרגל תוך כדי ריצה, ואין הבדל בינו לבין תאור הנקעים מהם סבל עובר לגיוסו.

הועדה קמא אימצה את קביעתו של פרופ' ביאליק לפיה אין לראות בניתוח שעבר המערער סימן להחמרה במצבו וכי הניתוח בא לייצב את קרסול ימין ולפתור את בעית חוסר היציבות שנגרמה טרם גיוסו.

הועדה קמא דחתה את טענת המערער לפיה עצם הניתוח מעיד על החמרה במצבו של חייל "שהרי צה"ל דואג לחייליו, ואינו מהסס מלשפר את מצבם, גם אם מצב זה נגרם טרם הגיוס והם הגיעו עימו בעת הגיוס".

הועדה קמא קבעה כי נטל ההוכחה רובץ על המערער וכי לא הורם על ידו ודין ערעורו להדחות.

7.                  פסק דין זה של הועדה קמא הינו נשוא הערעור בפנינו.בכתב הערעור טען המערער כי טעתה הועדה קמא בקביעותיה , כאשר הוא החל לסבול מחוסר יציבות בקרסול רק במהלך השירות וכי עובר לגיוס ארעה לו נקיעה אחת של הקרסול, שלא הצריכה טיפול ולא גרמה לאי יציבות בעוד שבמהלך השירות נגרמו לו נקעים רבים, מצבו הוחמר והוא נזקק לניתוח.

המערער טען כי הועדה קמא טעתה כאשר אימצה את קביעותיו , השגויות , של פרופ' ביאליק לפיהן קפיצות וניתורים במשחק כדורסל ידועים כגורם לפגיעה בקרסול בעוד הוא קובע כי האירועים בשירות לא היו יוצאי דופן.

8.                  המשיב טען בעיקרי הטיעון מטעמו כי יש להותיר את פסק דינה של הועדה קמא על כנו ודין הערעור להדחות על פי סעיף 34(א) לחוק מאחר ואין המדובר בנקודה משפטית המשיב טען כי צדקה הועדה קמא בקביעתה, שנעשתה תוך הסתמכות על המומחה מטעם המשיב, ולפיה המערער סבל מפגיעה חזקה בקרסול עוד טרם הגיוס וכי תלונותיו במהלך השירות היוו המשך לנקיעות מהן סבל בעבר.

המשיב טען כי צדק פרופ' ביאליק בקביעתו לפיה הניתוח שעבר המערער בא לפתור את הבעיה ממנה סבל המערער אך אינו מעיד על החמרה שנגרמה במהלך השירות. 

דיון:

9.                  הטענה לפיה יש לדחות את הערעור על פי סעיף 34(א) לחוק דינה להידחות. ברע"א 4984/11 יודין סטניסלב נ. קצין התגמולים (החלטה מיום 27.12.11) קיבלה ועדת הערעורים את ערעורו של נפגע על החלטת קצין התגמולים, בקובעה כי עימותים בין הנפגע וחבריו ליחידה גרמו לו לחץ נפשי שהוביל להתפרצות מחלת הסכרת. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורו של קצין התדמולים וקבע כי מחומר הראיות שעמ בפני הועדה לא עולה כי הוכח קיומו של אירוע חריג שהתרחש בסמיכות זמנים להתפרצות המחלה וכי העימותים בין הנפגע לחבריו אינם מהווים אירועים ייחודיים לשירות הצבאי. לפיכך קבע ביהמ"ש המחוזי כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי בין תנאי השירות לבין מחלת הנפגע.

הנפגע הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש העליון ובקשתו נדחתה. בהחלטתו קבע כבוד השופט דנציגר, בין היתר, כי :

"אעיר כי בניגוד לטענת המבקש, התערבות בית המשפט המחוזי בקביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי אינה מהווה התערבות בממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי ועדת הערעורים. התערבות בית המשפט המחוזי נגעה לנקודה משפטית מובהקת שועדת הערעורים כלל לא נדרשה לה - יחודיות האירועים אשר המבקש טען כי הביאו לפרוץ המחלה לשירות הצבאי ולחלופין התקיימות התנאי בדבר הוכחת קיומו של אירוע חריג בסמיכות להתפרצות המחלה (ראו למשל: רע"א 7436/08 טלבי נ' משרד הביטחון-קצין התגמולים ([פורסם בנבו], 20.4.2009), בפסקה 9). עוד אוסיף כי במקרה זה אין המבקש יכול להסתמך על חזקת השירות הקצר ולטעון כי על המשיב להוכיח העדרו של קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי שירותו שכן לא הוכיח קיומו של אירוע חריג או שרשרת אירועים חריגים בסמיכות להתפרצות המחלה [ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 214 (1991)]".