פסק-דין בתיק וע 9046/04

1.       לפני ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערר לפי חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן - החוק), לפיה נדחו טענות מקדמיות שהעלתה המערערת כנגד חוקיות החלטת המשיב שלא לחדש את רשיון ספק הגז של המערערת וניתן תוקף מיידי להחלטה זו (להלן: החלטת המשיב).

          ביום 13.9.04 נתן כב' השופט מ' רביד צו זמני המעכב ביצוע ההחלטה.

2.       בראשית הדיון התעוררה שאלת היכולת המשפטית לערער על החלטת ביניים של הועדה, כאשר אין מחלוקת שהדיון לפני הועדה לא הסתיים בהחלטה. ב"כ המערערת טוען שסעיף 21 לחוק, הקובע זכות ערעור בעניין שבמשפט לפני בית המשפט המחוזי, אינו מגביל את זכות הערעור להחלטה סופית. לדברי ב"כ המערערת, כאשר המחוקק מבקש להגביל את זכות הערעור להחלטה סופית, הוא אומר דברו מפורשות, וכך עשה למשל בסעיף 12ב של חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, שבו נאמר: "החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי...". עוד טוען ב"כ המערערת שסעיפי חוק שלא הגבילו את זכות הערעור, נתפרשו ככוללים גם ערעור על החלטות לא סופיות. כך נתפרש סעיף 77 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1967, בבר"ע 587/83, ועד הבית ברח' תנועת המרי קרית אונו נ' ירדני ואח', פ"ד לח(4) 487. בפסק דין זה גם נאמר:

"אין בית המשפט שולל זכות ערעור ואין בית המשפט מצמצם היקפה של הזכות וממיר ערעור בזכות בערעור ברשות, אלא אם נוסחו של החוק קובע זאת ברורות ומפורשות ... אם נוסח הכתוב כפשוטו מאפשר הכרה בזכות ערעור אין לחפש אחר פירוש החוק השולל זכות זו" (שם עמ' 491).

          ב"כ המערערת מצביע גם על כך שזכות הערעור הקבועה בסעיף 174 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, פורשה ע"י בית המשפט העליון בע"א 886/93, חב' אלי לילי נ' טבע בע"מ, פ"ד מז(2) 105, ככוללת החלטות ביניים.

          טיעון זה מקובל עלי, בהתיישבו עם לשון החוק ועם המקובל בפסיקה. גם לא מצאתי לפני נימוק אשר יביא במקרה דנן לפירוש מצמצם אחר להוראה הרלוונטית. המשיב טוען מנגד כי "אף אם ניתן לפרש את הדין כמאפשר למערערת זכות ערעור על החלטת ביניים (ולא כך הוא), יש לקבוע כי מהותית אין לאפשר למערערת את זכות הערעור כדי שלא לסכל את תכלית חוק הגז". מטיעון ב"כ המשיב עולה כי תכלית חוק זה היא למנוע סכנות בטיחותיות הרובצות לפתחו של הציבור מהמשך פעולת גופים כגון המערערת בתחום אספקת הגז, חרף המידע שהצטבר לגבי פעילותה בעבר. דא עקא, שהשאלה אם פעילות המערערת בעבר מצדיקה ביטול רשיונה היא היא זו העומדת לדיון.

          לאור האמור, אני קובעת כי לא היה פגם בהגשת הערעור בזכות, על אף שמדובר בהחלטת ביניים.

3.       הטענות המקדמיות של המערערת לפני הועדה התייחסו לשניים אלו: לא נתקיים למערערת שימוע כדין, מאחר שלא ניתנה לה האפשרות לעיין במסמכים אשר על בסיסם ניתנה ההחלטה, והטענה השניה היא שההחלטה פגומה, מאחר שהיא בלתי מנומקת. עו"ד זריפי, יו"ר הועדה, קיבל טענות אלו, לאחר שדן בהן ביסודיות, וניתוחו המלומד מקובל עלי. ואולם, בועדה נותר עו"ד זריפי במיעוט. עו"ד זריפי גם התייחס לדרך ההולמת תיקון הפגמים שנפלו - קיום שימוע מחדש לפני גורם אחר במשרד התשתיות הלאומיות, שהשר (או מחליפו), יחליט על זהותו.

4.       במהלך הדיון שלפני הסכימה המדינה, כדברי בא-כוחה "לפנים משורת הדין", כדלקמן:

א.      ליתן למערערת חומר החקירה העומד לפני המשיב תוך 30 יום.

ב.       ליתן למערערת זכות לשימוע בכתב, זאת בנוסף על השימועים שכבר ניתנו לה, תוך שהיא תוכל, תוך 30 יום לאחר קבלת המסמכים, להגיש בכתב מלוא טענותיה לידי המשיב.

על פי הצעת המשיב, לאחר קבלת טענות המערערת בכתב, יקבל המשיב החלטה נוספת חלף ההחלטה, ולמערערת תעמוד כל זכות באשר להחלטה שתתקבל לפי כל דין. כמו כן, הערעור והבקשה לסעד זמני יימחקו, ללא צו להוצאות.

הצעה זו באה בעקבות הסכמה דיונית שהושגה בישיבת יום 13.12.04. מפרוטוקול מועד זה עולה כי, ב"כ המשיב הודיע כי הוא מסכים לבדוק את האפשרות להחזיר את ההליך למשיב, באופן שיימסרו למערערת המסמכים שהיא מבקשת, על פי הכתוב בהחלטת עו"ד זריפי (יו"ר הועדה), ובעקבות דבריו, נרשמה הסכמה דיונית כדלקמן:

"אם תשובת המשיב תהיה שלילית, אנו נשלים טענות בכתב לענין סמכות בית משפט זה ולענין המותב החסר. אם תהיה הסכמה לביטול החלטת וועדת הערר ולהשבת הנושא למשיב כאמור, הערעור יתקבל ללא צו להוצאות" (ההדגשה הוספה).

ברם, המערערת לא נאותה לקבל את הצעת המשיב. לשיטתה, הצעת הפשרה מלכתחילה גם כללה אימוץ החלטתו של יו"ר הועדה, עו"ד זריפי, במלואה, העולה מכך בדברים שנרשמו בפרוטוקול נאמר מפי ב"כ המשיב "על פי הכתוב בהחלטת עו"ד זריפי".

האמת ניתנת להאמר כי, בעת שב"כ המשיב, הביע הסכמתו לבדוק את השבת הנושא למשיב, לא סברתי כי כוונתו גם לכך שהשימוע ייערך לפני גורם אחר, וזאת על אף שהתייחס בדבריו לדברי עו"ד זריפי. ניתן היה להבין כי, כוונתו היתה לקבל קביעות עו"ד זריפי לגבי הטענות המקדמיות, ובעיקר בנושא המצאת המסמכים ולא מעבר לזה. השאלה העומדת לפני היא אם יש מקום להמשיך את הדיון בתיק בשל המחלוקת שנותרה.

5.       ההסכמה להחזיר את הנושא למשיב לקיום שימוע, תוך מסירת כל החומר, יש בה כדי לעשות צדק עם המערערת. הסכמה זו מסירה מעל הפרק את הצורך לדון בנושא הטענות המקדמיות, שהרי היא מהווה בהכרח גם הסכמה לביטול החלטת המשיב, וכך לפתיחת הדרך לקבלת החלטה חדשה כדין. דא עקא, שהמערערת סבורה שיקויים הליך מינהלי הוגן רק אם הענין לא ישוב לאותו פקוד שקיבל את ההחלטה בשלב הראשון, ובענין זה היא נשענת, כאמור, על דברי יו"ר ועדת הערר בהחלטתו. לשיטת המערערת, ברור כי מר ולדימיר נמירובסקי, אשר קיבל בעבר את ההחלטה על שלילת הרשיון של המערערת, כבר גיבש את דעתו השלילית כנגד המערערת, כדבריה- "כפי שבאו הדברים לידי ביטוי ברור וחד-משמעי במסמכים הרבים שהוגשו מטעמו לבית משפט נכבד זה" (דברי ב"כ המערערת בס' 9, התייחסות המערערת להודעה מטעם המשיב). לצערי, אין בידי לומר כי אני יודעת למה הכוונה, ואין בידי לקבוע כי נוכחתי בלהיטותו של מר נמרובסקי לשלול את רשיונה של המערערת, ולכן, על פי מצב הראיות לפני, אני סבורה כי הייתי מסתפקת בביטול החלטת המשיב (והועדה), מבלי להתייחס לנושא הגורם שלפניו יתקיים השימוע.

7.       ברם, המערערת העלתה טענה נוספת, ולפיה ממילא דעת עו"ד זריפי, בהיותו יו"ר הועדה, גוברת, וזאת מאחר שעל פי סעיף 16 לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992, כאשר נעדר חבר מותב שאינו יו"ר הועדה בהסכמת הצדדים ויו"ר המותב, הגם שניתן להמשיך בהליך, הכלל למקרה שההחלטה מתקבלת במותב חסר, הוא, שהיא מתקבלת על פי דעתו של יו"ר הועדה.

לפי טענה זו, משיצא חבר הוועדה וחדל להשתתף בדיון- עובדה שאינה במחלוקת- לא היה בידו ליטול אחר כך חלק בהחלטה. אין המערערת מכחישה שהסכימה לכך שהדיון ימשך בלעדיו, ואולם, לדבריה, הסכמה זו לא כללה גם הסכמה לכך שהוא, אחר כך, בכל זאת יהיה בין מקבלי ההחלטה, אף שלא שמע את הדיון. מצב זה הוא, לטענת המערערת, "אבסורד של ממש החותר תחת אושיותיו של הליך שיפוטי תקין". ההסכמה ניתנה, אליבא דמערערת, אך ורק לכך שההחלטה תינתן בהרכב חסר, דבר שהוא, כאמור, אפשרי. המערערת מוסיפה כי הגם שנתנה החלטה ע"י כל חברי ההרכב, יש גם לראותה כהחלטה שניתנה בהרכב חסר, ובמצב דברים זה גוברת החלטת יושב הראש, ובאה תחתיה.