פסק-דין בתיק וע 6035/00

האם ההנחה שנקבעה בהוראת השעה שבסעיף 48א1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן - " החוק") חלה גם על מס מכירה, על פי הפרשנות שיש ליתן לסעיף 72 י' לחוק ?

עובדות שאין עליהן מחלוקת

1.         העוררת היא חברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך, והיא עוסקת בייזום, ניהול ופיתוח של נכסי מקרקעין ובהשכרתם.

2.         ביום 28 באוגוסט 2002 חתמה העוררת על הסכם למכירת הנכס שברחוב יפו 234 בירושלים, הידוע גם כחלקה 104, תת-חלקות 3, חלק מחלקה 10 וחלקה 45 בגוש 30075 (להלן - " הנכס"). התמורה שנקבעה לצורך מס מכירה היא 23,000,000 ש"ח.

3.         העוררת דיווחה לרשויות מס שבח מקרקעין על העסקה, על פי שומה עצמית, ובמועד הקבוע בחוק. על פי השומה העצמית נקבע סכום המס ל-460,000 ש"ח שהוא 2% מהתמורה האמורה, והסכום שולם לרשויות המס.

4.         ביום 19.2.2003 קיבל בא כוח העוררת הודעה, כי רשויות המס קבעו את סכום המס ל- 575,000 ש"ח, שהוא 2.5% משווי המכירה.

5.         העוררת הגישה ביום 23.2.2003 השגה על השומה, וביקשה לקבוע את המס לשיעור 2%, על בסיס סעיפים 48(א)1(א) ו- 72י לחוק. אחר שהתקיימו דיונים בין בא כוח העוררת לבין נציגי המשיב, דחה המשיב ביום 1.6.2003 את השגת העוררת (להלן - " ההחלטה").

בהחלטתו קבע המשיב כי סעיף 48א1(א) מתייחס אך להנחה על מס שבח ואין להחילו על מס מכירה, וכי:

"במידה ורצה המחוקק ליתן את ההנחה על מס המכירה, היה כותב בסעיף 48א1(א) ו-(2) לחוק כי ההנחה של 20% ו-10% יחולו על המס החל לפי סעיף 48א לפי סעיף 72ד"[צריך להיות סעיף 48א1(א)(1) ו-(2)].

מכאן הערר שלפנינו.

השאלה שבמחלוקת והסכמה דיונית

6.         המחלוקת בין הצדדים סבה על השאלה - האם ההנחה שנקבעה כהוראת שעה בסעיף 48א1(א)(1) (להלן - " סעיף 48א1" או " הוראת השעה"), שהעניקה הנחה מתשלום מס שבח, חלה גם תשלום מס מכירה, על פי הפרשנות שיש ליתן לסעיף 72י' לחוק.

כיוון שהשאלה שבמחלוקת היא שאלה משפטית הנוגעת לפרשנות החוק, הסכימו בעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב, בלי צורך להביא ראיות, וכך היה.

טיעוני העוררת

7.         העוררת טוענת טענות אלה, שנפרטן, בקצירת האומר:

(א)        לפי המובן הלשוני של סעיף 72י, שאינו משתמע לשתי פנים - דין מס מכירה כדין מס שבח "לכל דבר וענין", למעט לענין פטורים לפי הפרק החמישי לחוק ולפי הפרק השישי. קביעה זו שבסעיף 72י היא גורפת ומסייגת אך פטורים מסוימים.

גם אם סעיף 48א1 לחוק מתייחס למס שבח ולא למס מכירה במישרין, אך דינו של מס מכירה כדין מס שבח ולכן יש להחיל את הוראת השעה גם על מס מכירה. יש להתייחס למס המכירה כאל מס שבח, גם על פי הגיון הדברים, וכך אמנם סברה ועדת הערר (בדעת רוב), בענין שנדון בתיק וע' 1337/03 רוגובין נ' מס שבח ת"א 2 (מסים יח/4 (אוגוסט  2004), ה-240; להלן - " ענין רוגובין"). לשון אחרת:

"המחוקק היה מודע לכך, וכיוון לכך, שהוראתו הגורפת שבסעיף 72י תחול ביחס לכל סעיף וסעיף רלוונטי, בשינויים המחויבים, וכשאין הוראה ספציפית אחרת כמובן, ולכל דבר וענין" (סעיף 8 לפסק דין הרוב).

(ב)        נוכח פרשנות זו ולשון החוק, לפי דעת העוררת, אין צורך בהוראה מפורשת לענין הנחה ממס מכירה, ודי בהפניה האמורה שבסעיף 72י לחוק. "שתיקת המחוקק" בענין הוראה מפורשת לענין מס מכירה, אינה שתיקה, שהרי קיים סעיף 72י שקבע כי מס המכירה הוא כמס שבח לכל ענין ודבר, למעט ענין פטורים מסוימים.

(ג)         דעת מלומדים ( ד"ר אלתר וארויו, מסים יד/2, ופרופ' נמדר, עמוד 412) נוטה אף היא להחיל פטורים הנוגעים למס שבח גם על מס מכירה, ויש לכך דוגמאות אחרות בחוק, כגון הוראות סעיף 48ג לחוק, מכוח "עקרון ההשוואה" שבסעיף 72י לחוק (ראו גם ארויו ומרום, מסים טו/6, א-69, א-78).