פסק-דין בתיק וע 1307/03

לפנינו מחלוקת עובדתית, בדבר מועד רכישת נכס מקרקעין אותו ירשו העוררים ממורישם המנוח אברהם אריה ז"ל (להלן - המוריש).

העוררים טענו שהמוריש רכש את הנכס בשנת 1959, לעומתם המשיב סבר, כי  מועד הרכישה הוא 8.9.61, שהוא המועד בו דווחה העסקה לראשונה לשלטונות המס. העוררים הגישו השגה על ההחלטה הנ"ל, השגתם נדחתה ומכאן הערר שלפנינו.

עובדות רקע בקצרה

העובדות הרלוונטיות לענייננו , כמעט שאינן שנויות במחלוקת ואלו הן:

1.     המוריש רכש את הנכס מאחיו שלמה אריה. לטענת העוררים, העסקה בוצעה בשנת 1959.

2.  העוררים מכרו את הנכס ביום 26.7.02.

3.     העוררים צירפו לכתב הערר, מסמכים וביניהם, הצהרת המוכר אברהם אריה,  לפי סעיף 7(א) לחוק מס שבח מקרקעין, תש"ט - 1949 מתאריך 8.9.61 (הוא המועד שאומץ ע"י המשיב), פרוטוקול חישוב המס החל על המוכר נושא תאריך 19.10.61 ושטר המכר נושא תאריך 12.12.61.

טענות הצדדים בקצרה

טענות העוררים

ב"כ העוררים טען בין היתר:

1.                                 המשיב לא נימק את החלטתו והסתפק בקביעה לקונית, כי העוררים לא הוכיחו את טענתם תוך שהוא מתעלם מתצהירי קרובי המוריש ובכלל זה, תצהירו של המוכר ממנו רכש המוריש את הנכס המצביעים על מועד, שלגרסתם הוא המועד האמיתי של העסקה.

2.                                 המשיב שגה כאשר אימץ את תאריך הצהרת המוכר (8.9.61), שאינו מצביע על המועד האמיתי של העסקה אשר נכרתה בין אחיו של המוריש כמוכר לבין המוריש כקונה. ההצהרה הנ"ל  נעשתה לצורך רישום הזכויות בלבד, כאשר מקובל היה שכריתת הסכם המכר נעשית תחילה.

3.                                 לטענת העוררים התייחסות לתצהירים וליתר המסמכים שצורפו, תוך הפעלת השכל הישר, מובילה לתוצאה כי המועד אשר נקבו המצהירים הינו שנת 1959 ולא התאריך הנקוב בהצהרת המוכר  ושאר המסמכים, ז/1 ו- ז/2, שאינם מעידים על המועד האמיתי לכריתת הסכם המכר.

4.                                  על פי חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט - 1949, שהיה בתוקף במועד הרלוונטי לעסקה, על המוכר היה להצהיר על המועד בו רכש את הנכס ולא על מועד מכירתו למוריש, שהוא רלוונטי למחלוקת שלפנינו . 

5.                                 בתשובה לסיכומי ב"כ המשיב טען ב"כ העוררים, כי דין הערר להתקבל מן הטעם, שב"כ המשיב הגיש את סיכומיו באיחור של כמעט שלושה חודשים מבלי שקיבל רשות לכך.

טענות ב"כ המשיב

 ב"כ המשיב טען:

1.                                נטל הבאת הראיות והוכחת המועד האמיתי של העסקה, מוטלים על העוררים.

לצורך זה אין לראות בתצהירים שהוגשו בגדר ראיה, מחמת העדר אפשרות לחקור את המצהירים על תצהיריהם בחקירה נגדית.