פסק-דין בתיק וע 1208/04

1.         הערר

זהו ערר על החלטת הרשות המאשרת כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל - 1970 (להלן: "החוק"), לפיה נדחתה תביעתו של מר ואכד סאמר (להלן: "העורר")  להכיר בו כנפגע פעולת איבה כמשמעותו בחוק.

2.         עיקרי הנסיבות  לפי גירסת העורר

בתאריך 31/3/02 אירע פיגוע איבה במסעדת "מצה" בתחום תחנת הדלק "פז" בשכונת רוממה בחיפה ("להלן: "הפיגוע"; "האירוע"; "פעולת האיבה").

בשעת הפיגוע שהה העורר בעסק של אשתו, מינימרקט דרג סטור במתחם תחנת הדלק, וישב על כסא הקופה כשגבו לקיר הגבס בין המינימרקט לבין המסעדה. מעוצמת הפיצוץ עף הקיר מאחורי גבו של העורר כשהוא פוגע בעורר, דוחף אותו ומפילו ארצה תוך פגיעה בקרקפת שלו.

לאחר שהתעשת העורר ראה סביבו את מראות הזוועה והגופות הרבות המונחות בכל מקום ולידו, והתחיל במסע חיפוש אחר אשתו ובתו הפעוטה שלא ראה תחילה, תוך כדי שהוא בודק כל גופה וגופה עד שהגיע לחדר השירותים וגילה שאשתו ובתו הפעוטה הסתתרו שם וחילצם מתחת להריסות.

בהמשך פנה העורר למשיבה בתביעה להכיר בו כנפגע איבה במשמעות החוק   אך תביעתו נדחתה.

מכאן הערר.

3.         תמצית טענות העורר

העורר טוען כי לנוכח כל הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות - פסיכיאטריות שלהם נזקק, ולפי ההמלצות הרפואיות והטיפולים שעבר, משתמע כי הוועדה המאשרת טעתה כאשר החליטה שלא לאשר את פגיעתו כפגיעת איבה כמשמעותה בחוק.

בעיקרו של דבר נסמך העורר בטענותיו על תיקו הרפואי, על סדרת בדיקות שביצע אצל ד"ר גרמן צינובוי, פסיכיאטר מומחה, שהסתכמו בחוות-דעתו של ד"ר צינובוי מתאריך 10/10/04, וכן על בדיקות וטיפולים נוספים אותם עבר ופירט בסיכומיו.

בנוסף נסמך העורר בטענותיו על חוות-דעתו של המומחה שמונה מטעם הוועדה, הד"ר חגי אורן אשר קבע שמתקיים קשר סיבתי ישיר ומלא בין האירוע למצבו הנפשי של העורר.

4.         תמצית טענות המשיבה

המשיבה אינה חולקת על קיומו של האירוע ועל נסיבות הימצאותו של העורר באירוע, אולם טוענת שאין להכיר בעורר ואין לקבל את חוו"ד המומחה מטעם הוועדה (חוות-הדעת להלן). בין השאר טוענת המשיבה:

א.      למעשה אין המומחה מבצע אבחנה של ממש במצבו של העורר, אלא סוקר את ההיסטוריה הרפואית של העורר את תלונותיו ומצבו החברתי והמשפחתי (סעיף 7 לסיכומים).

ב.      עסקינן באירוע מ - 30/3/02 כאשר העורר פונה לביה"ח רק כעבור מס' ימים  ב 4/4/02.

ג.        העורר נבדק ע"י פסיכיאטר מומחה רק כשנה לאחר האירוע, ורק כעבור שנה נוספת נקבעה אבחנה של תסמונת פוסט טראומטית, ושנה אח"כ, ב4/05 נבדק העורר ע"י פסיכיאטרית וזו המליצה על טיפול תרופתי ועל הפניה לטיפול שיחות.

למען שלמות התמונה ובהתייחס לטענת המשיבה בדבר מועד הבדיקה הפסיכיאטרית נציין כי (כבר) בתאריך 6/5/02 נבדק העורר אצל ד"ר ברקר טיקלין קלרה  ובמקום המיועד ל "אבחנה משוערת" נכתב:

HEADACHE  POSTTRAUMATIC