פסק-דין בתיק וע 001088/03

דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין, חבר:

תשתית עובדתית:

1.         העוררת היתה בעלים של קרקע אשר הופקעה בחלקה ע"י מע"צ בגוש 3873 חלקות 26,27.

2.         המשיב העניק לעוררת זיכוי מס בשיעור 50% לפי סעיף 48ג' לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג - 1963 (להלן -"חוק המיסוי").

3.         העוררת השיגה על שומת מס השבח שהוצאה לה וטענה, בין היתר, כי היא זכאית       להנחה נוספת של 20% מהחיוב במס שבח בהתאם לסעיף 48א1 (ג) לחוק המיסוי.

4.         המשיב קבע בהחלטתו בהשגה כי ההנחה בשיעור 20% הקבועה בסעיף 48א1 (ג) לחוק המיסוי אינה חלה על הפקעות שסעיף 48ג' לחוק המיסוי חל עליהן.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי תאריך הפיצוי נופל למסגרת תיקון 50 לחוק המיסוי (שנה ראשונה).

השאלה שבמחלוקת:

האם ההנחה במס שבח של 20% או 10%, לפי העניין, הקבועה בסעיף 48א1 (א) לחוק המיסוי חלה במקרים של הפקעות שסעיף 48ג' לחוק המיסוי חל עליהן. ובמילים אחרות, האם העורר אשר חלקתו הופקעה זכאי גם לזיכוי מס בשיעור של 50% בהתאם לסעיף 48ג' לחוק המיסוי וגם להנחה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 48א1 (א) לחוק המיסוי.

תמצית סיכומי העוררים:

1.         הזיכוי במס במקרה של הפקעה (בהתאם לסעיף 48ג(א) לחוק המיסוי אינו "מס מופחת" לצרכי סעיף 48א1(ג) ולכן מגיעה הנחס נוספת של 20%.

2          הפרשנות המילולית מחייבת מתן ההנחה כאמור.

3.         שיעור המס במקרה של הפקעה אינו "שיעור מופחת" אלא "זיכוי במס".

4.         המשיב לא נימק את החלטתו הדוחה את השגת העוררת.

5.         נציגת נציבות מס הכנסה, גב' מיכל דויטש, בדיון שהיה בלשכת עורכי הדין ביום 20.3.02 הודיעה כי "שיעור מס מופחת לא פירשנו שכולל את הזיכוי שניתן בהפקעה מאחר שהחישוב של המס הוא לפי שיעור המס הרגיל ואז ניתן זיכוי, אך שיעורי המס ההסטוריים הם כן מופחתים".

6.         בעמדה חדשה של הנציבות אשר הוצגה ע"י ב"כ המשיב בדיון שנערך ביום 18.5.04 נאמר כי אין לתת הנחה נוספת של 20% במקרה של הפקעה. העוררת סבורה כי עמדה זו אינה מנומקת.

תמצית סיכומי המשיב:

1.         השאלה המשפטית הנ"ל נדונה לאחרונה בוע/ 4004/03 זקס ברוריה ואח' נ. מנהל         מס שבח (ניתן ביום 19.2.03 וטרם פורסם). בפסק הדין קיבלה הועדה את עמדת           המשיב במלואה וקבעה כי ההנחה הקבועה בסעיף 48א1 לחוק המיסוי אינה חלה       על הפקעה.

2.         המשיב סבור כי העורר אינו זכאי להנחה הנ"ל וזאת בהסתמך על תכלית החקיקה ועל הגיונה וטיבה של ההנחה הקבועה בסעיף ההנחה.