פסק-דין בתיק הפ 977/03

בתיק זה, הוגשה המרצת פתיחה על ידי המבקשות, במסגרתה, עתרו הללו לקבלת מסמכים הקשורים בתובענה שהוגשה כנגדן, במסגרת ת.א 5053/03, של בית משפט זה, מסמכים המצויים בידי המשיבה, אצל משרד האוצר (לרבות בארכיון שלו).

בתחילת הדרך, התנהלו הליכים לפני כב' השופטת גרסטל, בהסכמה, נערך ביקור במקום על ידי הצדדים, במרתפי משרד האוצר ובארכיון המדינה, מתוך ניסיון להגיע לפתרון פרקטי.

בהמשך הדרך, לאחר שאותרו תיקים, הצליחו הצדדים להסדיר העברתם של מרבית המסמכים שמצויים בידי המדינה, ונותרו מספר מסמכים שנויים במחלוקת.

בהחלטה מיום 6.2.05, הוריתי על הגשת בקשה מסודרת ביחס לאותם מסמכים, וכן הצעתי לצדדים לנסות ולהסדיר העברת מסמכים נוספים המצויים במשרד האוצר, כמפורט באותה החלטה.

בסופו של דבר, כמפורט בהחלטה מיום 28.6.03, נותרו שנויים במחלוקת 13 מסמכים, אותם ביקשתי לקבל לעיוני, אלא שמי שהחזיק במסמכים בפועל, בושש מלהגיע לבית המשפט, ובעניין הזה השלימו הצדדים טיעונים בכתב, כמפורט באותה החלטה.

בטרם אתייחס למסמכים הפרטניים, יש להסיר מעל הפרק, מספר טענות שהעלתה המדינה, אגב ניסיונה להדוף את התובענה, טענות שלטעמי, ראוי היה שלא תועלנה, במיוחד לאור העובדה, שהמדינה במידה מסוימת, צד מעוניין בהליך הנוסף, כך שראוי היה שתגיב עניינית לכל מסמך ומסמך, במקום להעלות טענות סף, שעל פני הדברים, לא נראה שהיא ממש מתכוונת  אליהן ברצינות.

לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת, כי הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), אינן ממצות את זכויותיהם של צדדים לקבל מסמכים כאלה ואחרים.

מדובר בחוק שבא להוסיף על דינים קודמים, ולא למצותם.

בוודאי שאלה פני הדברים, שעה שמדובר במי  שיש לו מעמד ישיר ביחס למסמכים הספציפים, כפי המבקשות שלפני.

אינני סבור שהוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, רלוונטיות, באשר אין מדובר באדם פרטי אלא בתאגידים.

אני מסכים עם עו"ד בן צור, שדווקא המעורבות של משרד האוצר בהליך המקביל, זה שהוליד את התובענה דנא, מטילה חובה מוגברת על המדינה, לספק את המסמכים (כנטען בסעיף 51 לתשובה לתגובה).

יש אם כן לבחון את המסמכים הפרטניים אחד לאחד.

מסמך מיום 12.3.63, מדובר אכן בהתייעצות פנימית ואין מקום להעמיד אותו לעיון המבקשות.

מסמך מיום 17.12.65, מדובר במסמך העוסק בהסדר חוב, ובהגדרת עניינים של מדיניות. המדינה לא הצביעה על כל סיבה מהותית שלא להעבירו והוא יועבר, כמבוקש.

מסמך מיום  19.2.70, מדובר בהזמנה לפגישה, שאליה מצורף פרוטוקול וועדה ציבורית, בנושא מערכת הפנסיות.

כאן ממש לא ירדתי לסוף דעת המדינה. גם על פי שיטתה שלה, נכחו במפגש אנשים שאינם עובדי מדינה, וטוב עשתה המדינה שהסכימה להעביר מסמך זה, בסופו של דבר.

מכתב מיום 6.7.72, מדובר במכתב של הממונה על החיסכון והביטוח לצד שלישי (המשקם), העוסק בהסדר שנערך בין המשקם לבין קרן הביטוח, ואין כל סיבה, שלא להעבירו לידי התובעות.

מכתב מיום 10.12.79. מכתב זה נכתב על ידי מר יצחק בלס, והופנה למי שהיה אז שר האוצר, מר יגאל הורוביץ המנוח.

הטענה של המדינה היא, שמדובר בפניה מטעם הציבור, ומשכך, יש לפנות למי ששלח את המכתב, אך מדובר בטענה שאין בה ממש, בשים לב לעובדה, שמדובר בהצעת מדיניות חדשה, שהכותב סבור, שיש לישמה, אגב עיסוק בנושא טענות הפנסיה בישראל.