פסק-דין בתיק הפ 973/05

א.         מהות התובענה

זו עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיב לחתום על בקשה לאישור שימוש חורג במבנים שהוקמו ע"י המבקשים בנחלה הידועה כמשק 69 במושב כפר טרומן, ועל כל מסמך אחר שיידרש, ככל שיידרש, לשם קבלת היתר לשימוש חורג, וכן לתת כל סעד אחר שבית המשפט ימצא כנכון ראוי וצודק.

במהלך הסיכומים פירט ב"כ המבקשים סוגים שונים של סעדים, אותם הוא ראה כנכונים בנסיבות, כשמנגד ב"כ המשיב גורס כי המדובר בחריגה מכתבי הטענות.

ב.         עובדות רלבנטיות

המבקשים הינם בעלי זכות בנחלה במושב כפר טרומן. בתחילת שנות השמונים הם ביקשו להקים דיר כבשים בנחלה, אולם לאחר שהוחל בהקמתו, עפ"י האמור בכתב התובענה, הם הוזהרו ע"י נציגי משרד החקלאות, שהמדינה עומדת להתיר יבוא בשר זול מחו"ל ולכן המיזם צפוי לכישלון.

מצב החקלאים אז היה רע, והמבקשים פנו לכל הגופים הרלוונטיים, ביניהם המשיב, וביקשו לקבל את הסכמתם המוקדמת לשימוש חורג במבנים שיוקמו.

הסכמה זו ניתנה ע"י המשיב מספר פעמים לאורך השנים (נספחים ה', יד', ט"ו לתצהיר המבקש), ולכל המוקדם בחודש מרץ 1993 (עמ' 6 לפרוטוקול), והיא לוותה במספר תנאים.

כמו: שהמבקשים ימציאו למשיב אישור מהוועדה המקומית לגבי השימוש החורג, וכן כי הם יחתמו עם המשיב על חוזה לשימוש חורג וישלמו את דמי השימוש כנהוג במינהל.

לאחר מילוי תנאים אלה, הסכים המינהל לחתום על התוכנית (סעיף 3 לנספח ז' לכתב התשובה).

לטענת המשיב, עוד לפני מתן הסכמה זו, החלו המבקשים לעשות שימוש שלא כדין במקרקעין כמו: סככה שהוקמה בשטח לפני תכנית בניה משנת 1988 ואינה תואמת כלל לתוכנית שאושרה ע"י המינהל, ובה נעשה שימוש לעבודות ריפוד רהיטים ואחסון רהיטים; כמו כן המבנה הנוסף אשר היה מיועד לבניית דיר כבשים, נבנה בפועל כמחסן נוסף, במהלך השנים 1992 - 1991 ( עמ' 5, עדות המבקש).

ב"כ המבקשים מדגיש כי הקמת המבנים החלה בפועל רק לאחר שניתנו למבקשים התחייבויות מאת הגורמים השונים, לרבות המשיב, כי אין מניעה מבחינתו לאשר את השימוש החורג בכפוף לתנאים. כן הוא מדגיש כי המבקשים עמדו במלוא התנאים, למעט הדרישה הכספית.

הוא מדגיש, והדבר עלה גם מעדותו של המבקש מס. 1, (עמ' 8) כי עפ"י הנוהל הקיים במינהל הדרך היחידה לקבלת היתר לשימוש חורג, היתה ראשית לבנות את המבנה, שכן חתימה סופית על הבקשה לשימוש חורג ע"י המינהל ניתן לקבל אך ורק לגבי מבנה קיים.

במהלך השנים החכיר המבקש את המקרקעין לחברת אלדן ולגורמים אחרים. חברת אלדן השתמשה בשטח של כ - 3,500 מ"ר לצורך מרכז החסנת מכוניות, מוסך פחחות וחניון.

שימוש זה היה שימוש שלא כדין, והמבקש הורשע בכך (נספחים ג' ו-כג' לבקשה ונספח יב' לכתב התשובה).

המשיב מדגיש כי למרות עדות המבקש כי פנה אליו להסדיר את נושא החכירה, הוא לא צירף כל מסמך לפניות כאלה בין השנים 1996 - 1993. רק בשנת 1996 היתה פניה לשלם את דמי השימוש החורג (נספח יג' לתשובה) ובעקבות פניה זו הוצאה שומה ביום 21.3.1993.

המבקשים גורסים כי התשלום אותו נתבעו לשלם הינו גבוה ובלתי סביר, פי 20 משומת היטל ההשבחה שהוצאה במהלך שנת 1993 (נספח ח' לתצהיר המבקש) לבקשת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, וכי הם לא ציפו לדרישה כספית בסדר גודל כזה.

המדובר בסכום עתק של 422,447 ש"ח לפי השומה הראשונה משנת 1997, סכום שאותו הם לא יכולים לשלם;

המשיב ציין כי נעשתה להם הפחתה, ולמרות זאת לא שילמו, ובכך לא מילאו את התנאי העיקרי אותו הציב המשיב כבר ביום 21.3.1993.

עובדה נוספת אותה מציין המשיב היא, כי רק לאחר למעלה משנה פנה עו"ד וילצ'יק ב"כ הקודם של המבקש להשיג על השומה (נספח יז' לתשובה).